עם התקרבות יום הכיפורים, נושא הסליחה והפיוס הופך רלוונטי יותר מתמיד. מהי ההבטחה למי שמוותר על כבודו? ומה ההלכה מנחה לעשות כאשר חבר מסרב לסלוח? פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל חושפים את כוחה של הסליחה ואת הדרך הנכונה להתמודד עם סירוב למחול.
שכר הסליחה: מי שמוחל זוכה למחילה בשמיים
ההלכה היהודית רואה בסליחה לא רק מעשה של חסד, אלא גם צעד רוחני בעל השפעה ישירה על חיי האדם. על פי דברי חז"ל, שפסק אותם הרב עובדיה יוסף זצ"ל, "כל המעביר על מידותיו, מעבירים לו על כל פשעיו". כלומר, מי שמוכן לסלוח לחברו, לוותר על עלבונותיו ולוותר על תחושת הצדק האישית, זוכה לכך שגם בשמיים ימחלו לו על חטאיו.
מנגד, מי שמקשיח את ליבו ומסרב למחול, פוגע בעצמו. הוא עלול למצוא את עצמו עומד ללא תמיכה רוחנית, כאשר גם לו לא יסלחו על עוונותיו. עם זאת, ישנם מקרים בהם מותר שלא למחול באופן מיידי. למשל, אם מטרת הסירוב היא לחנך את הפוגע, להוכיח אותו ולמנוע ממנו לחזור על מעשיו. גם במקרים חמורים, כמו הוצאת שם רע, אין חובה הלכתית למחול, אף כי תמיד מומלץ לנהוג בדרך הסליחה והחסד.
כשפיוס לא עובד: המדריך לפיוס במצבים מורכבים
ומה קורה כשהצד הפוגע מבקש מחילה מכל הלב, אך הצד הנפגע מסרב בתוקף לסלוח? פסיקת ההלכה מציעה דרך פעולה ברורה, הכוללת מספר שלבים:
* ניסיון ראשון: הפוגע ייגש אל הנפגע עם שלושה מחבריו. יחד, הם ינסו לפייס אותו ולשכנע אותו למחול.
* ניסיון שני: אם גם לאחר הפעם הראשונה הנפגע לא התרצה, יש לחזור על התהליך עם שלושה חברים נוספים, ולנסות לשכנעו שוב.
* ניסיון שלישי: במידה וגם בפעם השנייה לא התקבל סליחה, יש לערוך ניסיון פיוס שלישי.
אם גם לאחר שלושה ניסיונות כנים הנפגע נשאר עקשן, הדין משתנה. בשלב זה, החובה על הפוגע נגמרת. הוא רשאי להניח לנפגע וללכת, כאשר מי שחוטא הוא הצד המסרב למחול. במקרה שהנפגע אינו זמין או לא ניתן ליצור עמו קשר, על המבקש לקבל על עצמו בלב שלם כי יפייסו בפגישתם הבאה, ודי בכך כדי שהקב"ה יחשיב לו זאת כאילו כבר סלח.
