מדינת ישראל מתכננת דירות בקצב מסחרר, אבל בפועל הבנייה מדשדשת. האם הביורוקרטיה והמדיניות המקומית מונעות את פתרון משבר הדיור?

מינהל התכנון דיווח כי בשנת 2025 אושרו כ-204 אלף יחידות דיור, כמעט פי שניים מהיעד הממשלתי, העומד על 125 אלף יחידות דיור. אז איך קורה שבפועל נבנות רק 55 אלף דירות בשנה?

דוח ממשלתי חושף כי הוצאת היתר לפרויקט תמ"א 38 לוקחת בממוצע 6-10 שנים – נתון שמושפע ממדיניות הרשויות המקומיות, שמעכבות אישורים מסיבות כלכליות.

למרות התכנון המסיבי, מדינת ישראל מייצרת בפועל הרבה פחות יחידות דיור: לפי התוכנית הממשלתית, עד 2040 ישראל צריכה לבנות 100 אלף יחידות דיור בשנה, אך בפועל הקצב נמוך מ-55 אלף יחידות בשנה, מה שמוביל לעליית מחירים.

עובד ממוצע במינהל התכנון משתכר 22,515 שקל בחודש, והעלות השנתית של המשכורות עומדת על 87 מיליון שקל. האם תמורת סכומים אלו ניתן לצפות להאצה משמעותית יותר בתהליכי התכנון והאישור?

מה הלאה?
למרות הרפורמות ברישוי עסקים והבטחות לייעול ההליכים, קצב הבנייה ממשיך להיות נמוך. אם המצב לא ישתנה, מחירי הדיור צפויים לעלות עוד יותר, והישראלים ימשיכו להתמודד עם שוק נדל"ן צפוף ויקר.