בימים האחרונים סוערות הרשתות החברתיות סביב איש העסקים והמפיק יקי רייסנר, מבעלי חברת הנדל"ן "רייסדור" ומפיק הסרטים "בחורים טובים" ו"ווארט". זאת, בעקבות קמפיין שיימינג שנפתח כנגדו, ובו נטען כי פגע מינית בנשים. במוקד הסערה עומדת הפעילה החברתית חנה מלול, שפרסמה קריאה לנשים שנפגעו לכאורה מ"י.ר", מה שהוביל לפרסום תמונתו של רייסנר ולקישור בינו לבין הטענות.
האירוע החל כאשר חנה מלול, המוכרת מפעילותה ברשתות החברתיות, העלתה פוסט ובו קראה לנשים שנפגעו מינית על ידי אדם שכינתה בראשי תיבות "י.ר", לפנות אליה. זמן קצר לאחר מכן, הועלתה תמונתו של יקי רייסנר לצד הקריאה של מלול, מה שיצר קישור ישיר וחד משמעי בין רייסנר לטענות הקשות.
הפרסום הפך ויראלי במהירות, ורייסנר, דמות מוכרת בציבור החרדי ובעולם הבידור הישראלי, מצא את עצמו במרכז סערה ציבורית. בתגובה, העלה רייסנר סרטון לרשתות החברתיות, ובו הגיב בחריפות ובכאב לטענות שהופנו כלפיו. בסרטון, מתח רייסנר ביקורת נוקבת על הקלות שבה "שופכים את דמו" של אדם ברשתות, ללא כל בירור עובדתי או הוכחות. הוא הביע תסכול מכך ששמו הטוב נפגע בצורה כה מהירה וללא רחמים, והדגיש את העוול שנגרם לו ולמשפחתו בעקבות הפרסומים.
סערה זו מעלה שוב לדיון את הסוגיה המורכבת של שיימינג ברשתות החברתיות. מצד אחד, קיימת חשיבות לאפשר לנפגעות מין להשמיע את קולן ולחשוף פוגעים. מצד שני, חופש הביטוי ברשת עלול להפוך לכלי מסוכן בידיים הלא נכונות, ולהוביל להכפשת שמו של אדם, לפגיעה בפרטיותו וליצירת נזקים בלתי הפיכים, וזאת עוד לפני שניתנה לו הזדמנות להתגונן או שהתקיימה בדיקה כלשהי של הטענות.
המקרה של יקי רייסנר מדגיש את הצורך באחריות ובזהירות בפרסום טענות כה חמורות, ואת ההשלכות ההרסניות של שיימינג ללא ביסוס. נותר לראות כיצד תתפתח הפרשה ומה יהיו ההשלכות המשפטיות והציבוריות שלה.
