בראיון לאתר "ynet" חושפות חמש נשים יוצאות דופן, שחיו דרך השואה, מלחמות והקמת המדינה, ועדיין פעילות ומלאות חיים בגיל מעל 100 – מגלות את הנוסחה הסודית שלהן לחיים ארוכים ומשמעותיים. מתברר שהמפתח לא טמון רק בגנטיקה.

זהבה סליצקי, 102: "הבדידות היא הדבר הנורא ביותר"

זהבה, שעלתה מאוקראינה בגיל שנתיים, חיה חיים של הרמוניה עם בעלה חיים במשך 65 שנים עד מותו. "גידלנו משפחה לתפארת – שלושה בנים, ואז כשהבכור היה בן 21 וחצי, בעלי נזכר שהוא לא סיים את העבודה ונולדה לנו בת רביעית", היא מחייכת.

אחרי מות בעלה לפני 21 שנה, זהבה קיבלה החלטה חכמה: "הבנתי שהבדידות היא הדבר הנורא ביותר ואף בית יפה לא יציל אותי ממנה. החלטתי שאני רוצה ללכת לבית מוגן, ומאז אני כאן, עצמאית לחלוטין."

הסוד שלה: "תמיד הייתי אופטימית ומאושרת בחלקי, הסתכלתי על חצי הכוס המלאה. מאז שאני זוכרת את עצמי אני מקפידה לעשות התעמלות, לשחות, ללכת לים."

שרלוט ארמן, 101: "המפתח הוא להפעיל את הראש"

שרלוט ברחה מגרמניה בגיל 14, חיה בצ'ילה עד גיל 61 ורק אז עלתה לישראל וחיות עברית. בעלה נפטר לפני עשור, וכל ילדיה ונכדיה מתגוררים מחוץ לארץ.

הסוד שלה: "חשוב להיות עסוקים. אני משחקת ברידג' פעמיים בשבוע והולכת לכל החוגים שאפשר, כדי להפעיל את הראש. מגיעה בכל יום לבריכה ועושה הליכה במים. חשוב מאוד להיות בחברת אנשים."

בודי ייגר, 101: "אוכלת מה שבא לי, אבל מעט"

בודי עלתה מרומניה כנערה במסגרת תנועת 'גורדוניה', עברה דרך מחנה המעצר בעתלית ויסדה את קיבוץ חניתה עלית. "היו בקיבוץ שני אנשים וחצי, עוני גדול, אבל גם שמחה גדולה", היא זוכרת.

בהמשך עבדה כאחות ואחר כך התמנתה לראש מדור רפואה במשרד הביטחון. היא ובעלה מאיר חיו יחד 70 שנים עד מותו.

הסוד שלה: "אדם צריך שיהיו לו אידיאלים, תחושת שליחות, רצון להגשים מטרות. אני אוכלת מה שבא לי, אבל מעט ורק כשאני רעבה. משתתפת בחוג לשיפור הזיכרון."

חנה לדרמן, 100: "אני לבד אבל לא בודדה"

חנה ברחה מגרמניה בילדותה והשתתפה במבצע ההיסטורי של '11 הנקודות' בנגב ב-1946. "זה החלק שלי במפעל הציוני", היא גאה. חיה באוהל מוקף שלוש גדרות עם מוקשים, אבל "בשעות הערב שמחנו ורקדנו והרגשנו שאנחנו מצילים את המולדת."

בשנות ה-80 חזרה לביקור בעיר הולדתה אסן, וגילתה שהמלון בו התאכסנה נמצא בדיוק בכתובת שבה התגוררה בילדותה.

הסוד שלה: "כל אדם צריך חברת אנשים ולהיות עסוק. אני לבד כי בעלי לא איתי, אבל אני לא בודדה. הדברים החשובים לי הם חברה ואווירה טובה."

לאה הרן, 101: "תנועה כל היום"

לאה עלתה מצ'כיה ב-1939 ברכבת האחרונה, התנדבתה להגנה ועזרה להקים את חיל הנשים. היא זוכרת איך הציעה לחיילת שאיימה להתאבד: "אל תקפצי, את תפילי את האוהל" – והחיילת ירדה מהכיסא.

הסוד שלה: "הגנטיקה חשובה, אבל צריך לעזור לה. אני מקפידה להיות בתנועה כל היום, הולכת כמה שאני יכולה, עושה התעמלות, עסוקה בחוגים ומפעילה את הראש."

הנוסחה המשותפת לאריכות ימים

מתוך עשרות שנות ניסיון של חמש הנשים הייחודיות הללו, מתגבשים כמה עקרונות מרכזיים:

תנועה יומית: כולן מקפידות על פעילות גופנית, שחייה והליכה חברה ועיסוק: "אדם צריך חברת אנשים ולהיות עסוק" – מנטרה שחוזרת אצל כולן הפעלת המוח: קריאה, חוגים, משחק ברידג' ושיפור זיכרון אופטימיות: הסתכלות על "חצי הכוס המלאה" תזונה מתונה: "לאכול מה שרוצים, אבל מעט ורק כשרעבים" משפחה: נחת מילדים, נכדים ונינים כמקור כוח

אלו אינן רק עצות זהב – אלו עקרונות חיים שנבחנו במבחן השנים והוכיחו את עצמם דרך עשור אחר עשור. חמש נשים שעברו הכל ועדיין כאן, פעילות ומעוררות השראה, מוכיחות שגיל הוא רק מספר.