סרטון התצפיתניות הקשה והמזעזע הופך את הבטן ומייסר. הוא מצביע על שורה ארוכה של כשלים. פריצת קו המגע, אותו קו גבול הכולל את גדר "שעון חול" החדשה, מוקפת בתצפיות ואיסוף מתמיד של מודיעין – היא כישלון. כמותה גם חדירה למרחב ההחזקה, אותו מרחב בו נמצאים מערכי ההגנה העיקריים של צה"ל.
כיבוש נכס חיוני, יש שיאמרו שטח מפתח, אותו מוצב, כמו גן מוצבים אחרים בקו הגבול, הוא אי עמידה במשימה הבסיסית ביותר. לקיחת נכסים חיוניים, כמו שטח מפתח, קרי מוצב נחל עוז, ואי השבת המצב לקדמותו שלוש שעות לאחר מכן ואף יותר – מצביעים על קריסה מערכתית של צה"ל, שנגזרת מחוסר מוכנות של הכוח בהגנה ואי הקצאת עתודה ניידת.
מה אומרים מפקדי צה"ל להגנתם? בשום תרחיש לא חזינו 60 נקודות פריצה בקו הגבול. לעומת זאת, להבנתי, גם בתחקירים המחמירים ביותר, אין עדות ברורה ומובהקת לכך שזה היה היקף החדירה, לפחות לא בשעות הראשונות. במקום זאת, נכתב על עשרות בודדות מאוד של חדירות בקו הגבול, ולאחר מכן התפצלות למספר של כ-60 מוקדים. יש להדגיש כי חמאס כל כך הופתע מההצלחה שלו בהתקפה, שהחל לתקוף את השטח הישראלי בגלים, כששלב מסוים גם הגיעו פלסטינים עם גלביות וכפכפים ועל גבי אופניים וחמורים.
יאמרו המפקדים המלומדים שקו המגע דינו להיפרץ. ברור. השאלה היא מה המענה המבצעי לכך? על המפקדים היה להכין עתודה ניידת (זהו ציווי בסיסי) כדי להשיב את המצב במוצב לקדמותו או לעבות מערכים באותם מוצבים שנכבשו על ידי המחבלים.
גם אם טוען צה"ל בתחקירים שטרם הסתיימו שהגבול נחדר ב-60 מוקדים, מדובר בכישלון צבאי שהאחריות לו חונה בדרג האסטרטגי, קרי המטה הכללי של צה"ל. זה הביטוי הכי מובהק והעמוק ביותר לקונספציה בו היה שרוי המטכ"ל בפיקודו של רא"ל הרצי הלוי.
בשל כך, כל הטענות סביב השאלה השכיחה "האם היתה 'כוננות עם שחר", נוהל המחייב להעיר את כלל החיילים ולוודא דריכות עם עלות השחר – לא רלוונטית לניתוח הסיטואציה. הערכת מצב כזו או אחרת במטכ"ל שעות לפני המתקפה הרצחנית של חמאס שהחלה ב-06:30 לא היתה משנה את תמונת המצב. גם אם כולם היו ערים במוצבים ובאוגדה, הם לא היו עוצרים את היקף כוחות המחבלים, גם לא בעשרה מוקדים.
ברגע שהוכח מעל לכל ספק שלא הייתה לצה"ל עתודה ניידת ורלוונטית לכל נקודה – מובן לכל בר דעת שמדובר בקריסה של בסיס יסודות צבא מאורגן. גם אם היה מודיעין שעות בודדות לפני המתקפה, את מי המטכ"ל היה שולח ולאן? באיזה היקף? ישנם עקרונות להגנה – וכולם לא יושמו באוגדת עזה. כל זאת, בטרם נאמרה מילה על מרחב האבטחה.
העצוב הוא שהסרטון הכל כך קשה של תצפיתניות נחל עוז נופלות בשבי, ובו מחבלי חמאס שמתהלכים באין מפריע במוצב צה"ל משמעותי בגזרה הוא זה שגורם לנפש לטלטלה, ולא בהכרח ממצאי תחקירי המטכ"ל שמניחים את האמת השולחן וגורמים לאחראים ללכת הביתה. חלפו יותר משבעה חודשים. עדיין אין עתודה ניידת מובהקת. מרחב האבטחה עדיין לא נאכף כראוי. תהליך התחקירים מדשדש, והתצפיתניות – עדיין חטופות.
