בצל המלחמה, הבוקר, הפרשן הפוליטי עמית סגל בטור מעניין במיוחד בעיתון ידיעות אחרונות:
התוכנית האסטרטגית של נתניהו
שמירה על בלוק הימין, כיווץ התארגנות הימין־מרכז שתקום בקרוב באמצעות הצגתה כמי שתחבור לשמאל, ואחרי הבחירות הצעה מיניסטריאלית נדיבה אליה כדי להגיע לממשלת ימין של 61 מנדטים עם גנץ ולפיד באופוזיציה.
אם לא, המשמעות היא בחירות נוספות כשהימין נשאר בשלטון, במתכונת המוכרת מסבבי הבחירות הקודמים.
עוד מעמית סגל בידיעות:
זו הסיבה שבגללה ליברמן, בנט, יוסי כהן, סער וחבריהם חותרים עכשיו להקים מפלגה שתהיה גדולה מכדי להפוך לעוד מפלגת בוטיק שתישאל שוב ושוב אם תשב עם ביבי או לא, בשטח ההריגה של המרכז הישראלי.
לכן יו"ר ישראל ביתנו מדבר על הקמת מפלגה גדולה – איחוד של לפחות שניים־שלושה מהגורמים הנ"ל לתנועה שתשבור את המונופול של הליכוד על שוק הימין ואת המונופול של המחנה הממלכתי על שוק השינוי.
המטרה שאפתנית, חסרת תקדים: לעבור את הליכוד במנדט.
זה מעולם לא קרה בימין. ב־2006 היה אחד שהתקרב עד 116 קולות לעשות זאת: אביגדור ליברמן. הקולות ההם שחסרו לו השאירו את בנימין נתניהו כיו"ר האופוזיציה של אולמרט, מנעו את קריסת הליכוד, ושינו את ההיסטוריה הפוליטית של ישראל.
עוד כותב עמית סגל:
בדרך יש משימה שאפתנית יותר: להגיע להסכמה מי בראש.
בנט משוכנע שליברמן ייאות לשמש מספר 2 שלו, כי הוא פופולרי יותר.
ליברמן משוכנע שבנט ייעתר להפוך לסגנו, כי הוא כבר ויתר פעם אחת.
יוסי כהן גם הוא לא מתכוון להסתפק בפחות מהמקום הראשון.
לפחות על סמך ניסיון העבר, אף אחד לא מציע רוטציה.
