,

חבר הכנסת והשר לשעבר דוד לוי הלך לעולמו בגיל 86. הלוויתו התקיימה אמש (שלישי) בבית העלמין החדש בבית שאן. לוי היה חבר כנסת מטעם הליכוד וכיהן כ-20 שנה כשר בממשלות שונות.

כזכור, לוי התגורר בבית שאן, והותיר אחריו אישה, 12 ילדים, יותר מ-40 נכדים ועשרות נינים. הלווייתו של לוי מתקיימת ברגעים אלו בבית העלמין החדש בבית שאן.

נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא דברי הספד בהלוויתו של דוד לוי: ״רחל היקרה, כל בני משפחת לוי המפוארת לדורותיהם, אוהביו ומוקיריו של דוד לוי זכרו לברכה. כאן, באדמת בית שאן, העיר שהייתה חלק בלתי נפרד ממנו, העיר שאהב בכל נימי נפשו ואליה תמיד שמח לשוב – אנו נפרדים היום בכאב מאגדה ישראלית.המסע של העולה ממרוקו: מסע של "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"; מסע מפיגומי הבניין אל עמדות ההנהגה הכי בכירות; היה כל-כולו מופת של ציונות, ישראליות, נחישות ואהבת ישראל. דוד לוי גבר על אין-ספור אתגרים, צלח מהמורות דמיוניות וניפץ תקרות זכוכית – אחת אחרי השנייה – לא רק עבורו, אלא עבור החברה הישראלית כולה, ובמיוחד – עבור הפריפריה החברתית, הכלכלית והחברתית בישראל. הוא ניצח לא מעט אמירות לעגניות וגזעניות; המשיך בדרכו בנחישות ובמסירות; התעלם מרעשי הרקע; והותיר חותם אמיתי לדורות במדינת ישראל – מפעל חייו. כשר הבינוי והשיכון הבלתי-נשכח; כשר חוץ מיתולוגי; כחבר קבינט ברגעים קריטיים וגורליים; וכעוגן של מתינות, ממלכתיות ותבונה – אותן שיקף היטב בצמתים מכריעים בקורותיה של המדינה. הוא כתב פרקים שלמים בספר דברי הימים של מדינתנו, ברוחו, באישיותו הנחושה והג'נטלמנית – וכמובן גם בשפתו – העשירה, המעמיקה, המרתקת, המרגשת. הבלתי נשכחת. לפני שש שנים, כאשר הוענק לדוד לוי פרס ישראל, סיפרתי לו, כי לא אחת שמעתי מאבי – הנשיא השישי חיים הרצוג – את המשפט: "דוד לוי צריך היה להיות ראש ממשלת ישראל, אבל לצערי הם לא יתנו לו״. כך אמר אבא, שקרא לו "Elder Statesman" – אחד מ"זקני העדה" במובן המקראי והמנהיגותי של המילה; ונימק זאת, בין היתר, בתבונה המדינית, במתינות, ובשקול הדעת של דוד לוי. לא אשכח לעולם את דמעות ההתרגשות שעמדו בעיניו של דוד לוי כשהודה לי על ששיתפתי אותו בכך.אני לא אומר זאת בשביל להציף את גודל ההחמצה, על אף שאני בהחלט סבור שמדינת ישראל החמיצה ראש ממשלה מעולה; אלא כדי להעיד, שההשפעה העמוקה של דוד לוי, ובמיוחד – ההערכה הרבה לה זכה – הייתה על-דורית. לא בכדי הוא זכה להתמנות כשר חוץ פעם אחר פעם אחר פעם, תחת ראשי ממשלה שונים ומגוונים; מה שתרם לכך שגם אבי – כנשיא, וגם אני – כמזכיר הממשלה, זכינו לעבוד איתו באותו תפקיד.

ולא בכדי גם היום, כשאנו בעיצומה של מערכה קשה ותקופה קשה מאד לעמנו, אנו מתגעגעים אליו ואל ראייתו המדינית המפוקחת; שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בעמדתו שפעמים תמכה באומץ ובפיקחון ופעמים התנגדה באומץ ובפיקחון לתהליכים ביטחוניים ומדיניים: הן בחזית הלבנונית, והן בדיאלוג עם שכנינו הפלסטיניים והאיזוריים – בקמפ-דייוויד ובעוד יוזמות בינלאומיות שונות. הוא לא חשש ללכת נגד הזרם; ותמיד מתוך מחויבות טוטאלית לעתיד העם והמדינה. דוד לוי היה מנהיג פורץ דרך חברתי, מדיני ופוליטי – אמיץ ומוכשר; מופת של ממלכתיות, ושל הדר בית"רי – אמיתי ושורשי. היה לו לב יהודי ענק, חמלה אמיתית ורגישות חברתית, שהפכו אותו לאחד מהלוחמים החברתיים המשפיעים והבולטים ביותר בקורותיה של ישראל. מי ששינה, ממש במו ידיו ממש, את פניה של המדינה.רחל, ראשל היקרה. מגיל 12 אתם צועדים יחד, כאיש אחד. הקמתם שבט לתפארת של ילדים, נכדים ונינים – שבדרכו של דוד ובדרכך, כולם תורמים ועוסקים בבניין המדינה, החברה והעם, במעגלים רחבים ובזירות שונות ומגוונות. אין מילים שיביאו לכם – בנות ובני השבט היקר הזה, "שבט לוי" – נחמה בעת הזאת. ובכל זאת – דעו לכם: מעשי ידיו של דוד לוי – יקירכם, יקירנו – ניבטים מפינות רבות בארצנו האהובה והם בבחינת אנדרטאות נצח שמעידות טוב מכל על תרומתו האדירה: כמנהיג פורץ דרך, וכאיש שאהב מאוד את עמו, והיה מסור לו כל חייו. יהי זכרו של דוד לוי ברוך ונצור בלב האומה לדור דור".

דברי אמיר אוחנה יו״ר הכנסת: "ראשל אהובה, משפחת לוי הענפה והיקרה ובה גם חבריי האהובים, חברי הכנסת, ראש העיר והשרה לשעבר, תארים שמספרים רק מקצת מעשייתכם הציבורית, ג'קי ואורלי, משפחת בית שאן, כבוד הנשיא, שרים וחברי כנסת בעבר ובהווה, חבריו, אוהביו ומוקיריו הרבים רבים של חבר הכנסת והשר לשעבר."ידידנו, חברנו ומורה דרכנו, דוד, דרך ארוכה עברת, מורי ורבי, מהמלאח של רבאט, ועד לפסגות הרמות ביותר, אליהן טיפסת בעשר אצבעות, ופעמים ברגליים חשופות. נולדת וגדלת בימים בהם התחוללה מלחמה עולמית, בה הושמדו שישה מיליון מאחינו ואחיותינו, והודות למדיניותו של מלך מרוקו דאז מוחמד החמישי עליו השלום, ניצלת יחד עם רוב יהדות מרוקו מציפורני השטן הנאצי".

בגיל תשע עשרה וחצי עלית לארץ, שלא כולה הייתה זבת חלב ודבש. נאבקת על מקומך, מאבק שהפכת למאבקם של רבים. כשהחוק היבש היה ערל וקשה לב, גמלה בלבך ההחלטה שאתה – אתה דוד בן משה וסימי, תהיה המחוקק".

"ברגישותך, בחכמתך, במתינותך ובשיקול דעתך, טיפסת לא רק במעלה הבניינים שבנית, אלא גם במעלה לבבות האנשים. אני עצמי לא זכיתי בימים ההם להכיר אותך באופן אישי, הייתי בעצמי ילד פשוט מבאר שבע, בן לאב שעלה אף הוא מאותם משעולי ילדות המוכרים לך, אבל הכרתי את הדמות הציבורית שלך – והייתי גאה. גאה בדרך שעשית, גאה בדמות המלכותית מלאת ההוד שקרנה ממבטך ומהופעתך המרשימה, גאה בשפה העברית שנשמעה תנ"כית ממש בפיך, גאה בכך שזו היא מדינת ישראל, שאותה ייצגת בכבוד רב, לצד עמדותיך המדיניות התקיפות, לא ויתרת על חזון השלום, כפי שניתן ללמוד מהדברים האלה, אותם נשאת מעל דוכן הנואמים בכנסת בעשרים וארבעה במרץ 2004, דברים שנאמרו לפני עשרים שנה וכאילו נכתבו היום: לאורך כל שנות קיומה נאלצה מדינת ישראל לעמוד על נפשה מול איום בלתי פוסק על עצם קיומה. חיסולה של מדינת היהודים היה למטרה מוצהרת שאיחדה את מדינות ערב לאורך שנים. משאבים אדירים הושקעו למען השגת המטרה. מסע התעמולה וההסתה נגד הישות הציונית פשט כאש בשדה קוצים, כאופיום במוחם הקודח של המונים מוסתים ומשולהבים, כג'יהאד המקדש את כל האמצעים".

"כנגד הגל העכור והמסוכן הזה ניצבה ישראל עם הגב אל הים, שאליו ביקשו אויביה להשליכה, אך עצתם הופרה ומזימתם לא צלחה. בזכות האמונה בצדקת דרכה וגבורת לוחמיה ומגיניה יכלה ישראל להדוף ולהדביר כל תוקפנות נגדה. בכל המלחמות העקובות מדם, אדוני היושב-ראש, ידע צבאנו כי מפלה באחת מהן משמעותה אובדן קיומנו כעם וכמדינה. לאחר כל ניצחון בכל המלחמות שנכפו עלינו והמחיר הכבד ששילמנו, לא איבדנו את התקווה לשלום ובקרבנו הדהדה תמיד תפילה בת דורות: "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". אמן ואמן".

"לימים, הודות לג'קי, זכיתי לכבוד הגדול שבהיכרות האישית איתך. למן מפגשנו הראשון, בו ישבנו בביתך הצנוע, אכלנו עוגיות טעימות שהכינה ראשל וגמעתי בשקיקה גם את התה המתוק וגם את סיפוריך המרתקים, תובנותיך ועצותיך הטובות, תמיד חיכיתי למפגש הבא, ג'קי יעיד שבכל פעם שהייתי בא לבקר אותו בבית שאן, רק משאלה אחת הייתה בפי – שאזכה לפגוש אותך שוב, אפילו לכמה דקות. כמה נהניתי מהרגעים האלה, אותם לא אשכח לעולם וכמה עצוב, שלא יהיו עוד כאלה".

"דוד, עבור מעטים מהאנשים שבאו ללוות אותך בדרכך האחרונה היית אבא, סבא, קרוב משפחה אהוב. עבור אחרים היית חבר, ידיד ושותף, אבל עבור רבים רבים בעם ישראל – היית סמל. סמל לרוח האדם וליכולותיו, גם אם לא גדל עם כפית זהב בפה, סמל להתמדה ולביטוי – יגעת ומצאת – תאמין. סמל לדאגה לחלש וסמל לבנות ולבני עדות המזרח, שעד אליך, לא ידעו שגם הם יכולים. היום, והרבה בזכותך – אנחנו יודעים, נוח על משכבך בשלום דוד. זכויותיך הרבות תעמודנה לעם ישראל בשעתו הקשה, וממנה בע"ה ייוושע. יהי זכרך, החקוק לעד בדברי הימים של מדינת ישראל, ברוך ומבורך".

חברת הכנסת לשעבר אורלי לוי בתו של דוד לוי: ״אבא שלנו, של המשפחה האישית הפרטית שלי – וגם של אנשים מכל המדינה שראו בך אבא במלוא מובן המילה. אתה זה שנלחם עבורנו, מתווה לנו דרך ומשמש דוגמה.. יש האומרים שלכל אדם יש שליחות בחיים, השליחות קראה לך ואתה ענית הנני.

הדרך הייתה לא קלה, אבל ידעת שעליך מוטלת המשימה לסלול את הדרך שבה ילכו המונים בעקבותיך בראש מורם ובביטחון עצמי של שווים בני שווים – וכך חינכת אותנו. שאלה שנשאלת לא פעם היא האם מנהיגים נולדים כאלה או האם נסיבות החיים מולידים מנהיגים, ואם להסתמך על מילותיך, נסיבות החיים הולידו את המנהיג שבך.

מצטטת מתוך ספריך: ״בשלב מסוים, הפסקתי לרחם על עצמי וחשבתי מה לעשות כדי לשנות את מצבם של כל אלה שלא שפר עליהם גורלם. היה עליי למצוא את הדרך שתוביל אותנו לשנות דברים מהשורש, הבנתי שהדרך היא ללמוד את כללי המשחק החברתיים״. אבא זה כל כך אתה, ידעת להתעלות ולקום ממשברים קשים, להתנהל ולצאת לקרב עבורך ועבור החברה הישראלית כולה.

שלטת ברזי הפוליטיקה, ניפצת זכוכיות ברזל והגעת עד לתפקיד שר החוץ. חוללת יחסים טובים עם עשרות מדינות חדשות. מבלי למצמץ, בחרת בטובת העם ובטובת החברה הישראלית – גם מחירים אישיים שילמת. אי אפשר לסכם עשרות שנים של עשייה במספר דקות, כמה התגאית בבניין הארץ ובלעדיך פניה של החברה הישראלית היו שונים ומנוכרים לאוכלוסיות שלמות. עשית מעל ומעבר ממה שמצופה למנהיג גדול עם הקלפים הלא פשוטים שקיבלת, כמה המשפחה הייתה חשובה לך, איך דאגת לכל אחד מאיתנו, תמיד התעניינת והיית זמין לעצה טובה. לא חיכית שנבוא אליך, הקדמת אותנו תמיד בכל נושא ובכל עניין. כמה יחסרו לי השיחות שלנו.

תודה לך אבא שחשפת אותי לקלאסיקות ספרותיות, פרשות השבוע והיסטוריה. כמה גאים אנחנו בך היום – ויודעת שגם אתה גאה בנו. כמה אחדות המשפחה הייתה חשובה לך – כמו שאחדות העם. אמרת כמה ה׳ שמח שאנחנו מאוחדים״.

קרדיט צילום: אליאור עזרן - בדלתיים סגורות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות נוספות

דילוג לתוכן