סיפור המעשה: מדובר בבני זוג שחיו יחד כשמונה שנים ולהם שלושה ילדים. כבר מראשית הנישואין התנהל האיש מול האישה בחוסר אמון – עקב אחריה, בדק את הטלפון שלה ואף נעל אותה בבית, לא התיר לה לצאת לעבודתה והרחיק אותה מבני משפחתה.
בני הזוג ניהלו אורח חיים דתי, אך עם הנישואין החל האיש לכפות על אשתו חומרות מוקצנות, כאשר בני הזוג התפרנסו בדוחק וחיו בעיקר מכספים שאב האישה העביר להם. בני הזוג התקיימו בין היתר מקצבת ביטוח לאומי עבור נכות נפשית. כמו כן הבעל היה מעשן סמים ושותה אלכוהול, ובשלב מסוים התברר לאישה כי האיש סובל מסכיזופרניה.
הדבר בא לידי ביטוי בכך שהבעל הרגיש צורך לשלוט בה ולהשפיל אותה, סיפר שהוא מתכוון לשאת אישה נוספת, תיאר אותה כ"שמנה שמבשלת אוכל מגעיל" ואף היה אומר לילדים שיעזבו את אמם ו"ישאירו אותה לבד". האיש היה מתעורר בשעות הצהריים המאוחרות, נוסע לקבי צדיקים וחוזר הביתה לפנות בוקר.
בשלב מסוים הצהיר האיש כי הוא יעזוב את אשתו וכי היא אין בדעתו לתת לה גט, ואכן הבעל עזב הבעל את הבית ונעלם. האישה החלה לחפש אותו, הורי האיש לא שיתפו עמה פעולה ובצר לה פנתה האישה לבית הדין הרבני ובקשה להתגרש מבעלה.
התיק הועבר לטיפול האגף למניעת עגינות בראשות הרב אליהו מימון. באמצעות חוקרת פרטית אותר האיש והובא למעצר באמצעות משטרת ישראל, אולם המעצר לא הותיר עליו רושם והוא סירב לשחרר את אשתו.
הבעל הודיע כי יסכים למסור גט רק בכפוף לכך שהאישה תוותר על כלל חובות העבר ועל מזונות העתיד. הצבת התנאי הביאה לעצירת ההליך, והאישה הודיע הכי בתנאים אלו היא אינה יכולה להסכים לקבל את הגט. לדבריה, היא מתמודדת עם מציאות חיים קשה ומורכבת, מפרנסת את שלושת ילדיה בעמל רב – בעבודתה בשעות הבוקר במעון ילדים ובשעות אחר הצהריים בעבודות ניקיון ושטיפת חדרי מדרגות.
לבסוף התקבלה החלטה של בית המשפט כי יש לבצע אבחון פסיכיאטרי, ושירות בתי הסוהר יעביר את האיש לבית החולים גהה לצורך אבחון וטיפול. יומיים לאחר תחילת האשפוז האיש נמלט, אותר באמצעות האזיק האלקטרוני והובא לשירותי בריאות הנפש של השב"ס.
לאחר שיחות ממושכות עמו הסכים האיש לתת גט לאשתו. צוות מיוחד שהובא לבית הסוהר ביצע את הגט והעגינות הקשה הגיעה לסיומה.
