לאחר ימים של אופטימיות זהירה והצהרות על כך שהסכם "נוסח ברובו", חילוקי דעות עמוקים סביב דרישות פירוק הנשק והפיקוח ככל הנראה בדרך לנפילה
לפי דיווחים, הדרג המדיני הגיע להבנה לאחר שארה"ב, בתיאום מלא עם ישראל, הציבה דרישות בלתי מתפשרות שנתפסו בטהראן כ"תכתיב כניעה":
ויתור מוחלט על האורניום המועשר: וושינגטון דרשה את העברתו המיידית של כל מאגר האורניום המועשר לרמה צבאית אל מחוץ לגבולות איראן.
הסרת המצור הימי: מחלוקת קשה על תנאי פתיחתו מחדש של מצר הורמוז והסרת סגר הספינות הדו-צדדי.
חופש פעולה ישראלי: דרישה ישראלית חד-משמעית לעיגון זכותה לפעול צבאית בלבנון ובסוריה נגד התעצמות חיזבאללה גם ביום שאחרי.
גורם דיפלומטי בכיר: "הפערים גדולים מכדי שניתן יהיה לגשר עליהם באמצעות מתווכים".
בעקבות קריסת השיחות, החשש במערכת הביטחון בישראל ובפנטגון הוא מפני פקיעה דרמטית של הפסקת האש הזמנית וחידוש מיידי של "מלחמת איראן". המזרח התיכון נכנס לתוך שעות של כוננות עליונה.
