ז'נבה הפכה הבוקר למוקד של הדרמה הגיאו-פוליטית הגדולה ביותר של העשור. ב"בדלתיים סגורות" עולה כי ההצעה האיראנית שהועברה דרך עומאן כוללת ויתורים כואבים לכאורה, אך מותנית בהסרת סנקציות מיידית ובערבויות לכך שהמשטר לא יותקף. העובדה שעראקצ'י, דיפלומט מנוסה מאוד, מנהל את האירוע, מעידה על כך שחמינאי נתן "אור ירוק" אחרון למיצוי הציר המדיני.
השימוש החוזר של פזשכיאן ב"פתווה" של חמינאי נתפס במערב בציניות רבה. מומחי מודיעין מציינים כי פסק הלכה ניתן לשינוי ברגע אחד של "צורך עליון", ולכן האמריקנים דורשים הרבה מעבר להצהרות דתיות. מעמדו של פזשכיאן עצמו נראה מעורער מתמיד; בעוד הוא מדבר על שלום, משמרות המהפכה ממשיכים להכין את מערכי הטילים שלהם לתגובה במקרה של כישלון השיחות.
יש כאן ניסיון איראני נואש לקנות זמן. הצבת 12 מטוסי ה-F-22 בישראל וריכוז הכוחות האמריקני הבהירו לטהרן שטראמפ לא צוחק. הטיוטה האיראנית היא למעשה "מוצא של כבוד": הם יבטיחו לא לפתח גרעין (דבר שהם טוענים ממילא) בתמורה להורדת האקדח האמריקני מהרקה. השאלה היא האם סטיב ויטקוף וג'ארד קושנר, המייצגים את טראמפ, יסתפקו בניירות או שידרשו פירוק פיזי של תשתיות – דרישה שאיראן עדיין לא מוכנה לקבל.
