הרב דוד זנו, רב קהילה ומנהיג רוחני, משמש במקביל כלוחם קרבי פעיל במילואים, ומציב מודל שונה של הנהגה ואחריות. מאז פרוץ המלחמה שירת זנו מאות ימי מילואים כלוחם בגדוד 9203 של חטיבת אלכסנדרוני, לצד תפקידו כרב המושב שלווה וכמנהל בית מדרש למנהיגות רבנית-חברתית. לצד הפעילות הרוחנית והקהילתית, הוא לוקח חלק פעיל בלחימה, משתתף בהיתקלויות ומבצע משימות מורכבות בשטח.
אחת ההיתקלויות שתיאר ממחישה את המציאות היומיומית שבה הוא פועל. במהלך פעילות בעזה נתקלה היחידה במחבלים, ובמהלך חילופי האש נפצע אחד הלוחמים מכדור ישיר לראשו, אך ניצל בזכות הקסדה. זנו תיאר זאת כ"נס מטורף", והדגיש את הריכוז והשליטה של הכוח גם תחת אש. לצד זאת הוא מתאר את רגעי הלחימה כך: "התרחיש היה ממש כמו בסרטים. היו הרבה ניסים גלויים בשטח".
אך עבורו, הלחימה אינה עומדת בניגוד לעולם הרוח. להפך. לדבריו, דווקא בתוך המציאות הקשה מתגלים ערכים עמוקים של רעות, אחריות ואחווה. "אין סתירה בין הגשמי לרוחני, הם שלובים יחד. היריות והטנקים הם המימד הגשמי, אבל הדאגה לאחר ואחוות הלוחמים, יש בזה עדינות נפש ועומק רוחני". גם לאחר היתקלויות, הוא מתאר רגעים שבהם הלוחמים מתכנסים, נרגעים, ולעיתים אף חוזרים ללימוד תורה, כחלק בלתי נפרד מהשגרה. "כמה רגעים אחרי ההיתקלות נכנסנו למקום מוגן, הדופק מאט ואני מתיישב ללמוד. אפשר גם וגם".
הרב זנו מנהל את בית המדרש "שערי עוזיאל", שהיה גם שותף בהקמתו לפני למעלה משני עשורים, מתוך תפיסה שמנהיגות רבנית אינה יכולה להתקיים בניתוק מהחיים עצמם. בית המדרש מכשיר רבנים ומנהיגים המחוברים לחברה, למציאות, ולאתגרים המעשיים של חיי היום-יום. "יש תפיסה שהרב נמצא רק ברוחני והיא לא נכונה. מנהיגות רבנית רלוונטית חייבת להיות מעורה בקהילה ובפרטים היומיומיים". תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בשירותו הצבאי. מבחינתו, אין סתירה בין תורה לבין לחימה. הוא מצביע על דמויות מהמסורת, ובראשן דוד המלך, כדוגמה לשילוב בין רוח למעשה.
עם זאת, זנו אינו מתעלם מהמתח הציבורי סביב סוגיית הגיוס. הוא מביע קושי נוכח מציאות שבה חלקים מהציבור הדתי אינם נושאים בנטל, ומגדיר את הגיוס כחובה מוסרית וכחלק בלתי נפרד מהעולם הרוחני. "מאוד מטריד אותי שיש שומרי מצוות שלא מתגייסים. לא מבין איך הם מצליחים לישון בלילה", הוא אומר.
בתוך המציאות הזו, הוא מציע גם פרשנות אחרת למושג סמכות רוחנית. לדבריו, לוחמים שמסכנים את חייהם למען הכלל מחזיקים בעוצמה רוחנית עמוקה, כזו שיש לה משמעות לא פחותה, ולעיתים אף גדולה, מזו של הנהגה רבנית מסורתית. כפי שהוא מנסח זאת: "אל תבקשו ברכות מרבנים, תבקשו ברכות מחייל שמסר את נפשו".
