מאחורי הדיווח ברויטרס מסתתר מהלך מדיני-ביטחוני אגרסיבי. ב"בדלתיים סגורות" מבינים כי ישראל הפסיקה "ללכת סביב" והחליטה להניח את הקלפים על השולחן: לבנון היא האחראית לכל טיל שייורה משטחה. הגורמים הלבנונים שחשפו את המסר מביעים חשש כבד כי המדינה, שנמצאת ממילא על סף קריסה כלכלית, לא תשרוד פגיעה בתשתיות החשמל והמים שלה.
האיום הישראלי נועד לייצר דילמה קשה בקרב מקבלי ההחלטות בטהרן. אם חיזבאללה יישאר מחוץ למשוואה, איראן מאבדת את הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלה מול ישראל. אם יתערב, הוא עלול לאבד את בסיס התמיכה שלו בלבנון בעקבות חורבן המדינה.
יש כאן שימוש מתוחכם ב"דיפלומטיה של כוח". ישראל משתמשת בערוצים בין-לאומיים כדי להעביר מסר שנועד להרתיע לא רק את נסראללה, אלא בעיקר את הפטרון בטהרן. פגיעה בתשתיות אזרחיות היא נשק יום הדין של ההסברה הישראלית, והעובדה שהיא מוצהרת מראש נועדה למנוע אי-הבנות. ישראל מאותתת: "אל תבחנו אותנו, אנחנו מוכנים ללכת עד הסוף כדי למנוע חזית שנייה".
