לקראת יום השבץ המוחי הבינלאומי, שיצוין ב־29 באוקטובר, מומחי בית החולים מסבירים כיצד מזהים את סימני האזהרה ומדוע גם צעירים בריאים חייבים להתייחס אליהם ברצינות
ביום שישי בערב, בחודש יוני האחרון, ישב שליו נחמני, אז בן 19, לוחם בצה"ל ותושב אשדוד, לקידוש עם משפחתו. בעוד זמן קצר הוא אמור היה לצאת לבלות עם חבריו. אלא שברגע אחד השתנה הכול.
שליו החל לראות הבזקי אור, חש שהתמונה מול עיניו נטויה על הצד והתקשה לדבר. בני משפחתו הבחינו שהוא מבולבל, מדבר באופן לא ברור ומתקשה לשמור על שיווי משקלו. כשהתבקש להרים את ידיו, לא הצליח לעשות זאת כראוי.
הוריו הזעיקו את מד"א, אך שליו, שלא העלה בדעתו שהוא עובר אירוע מוחי, סירב בתחילה להתפנות וביקש לחזור לישון. לבסוף, בעזרת חבר שהוזעק לביתו, השתכנע לעלות לאמבולנס.
כ־40 דקות לאחר תחילת התסמינים, על פי הערכתו, הגיע לבית החולים הציבורי אסותא אשדוד. הצוות הרפואי זיהה את החשד לשבץ מוחי והפעיל את נוהל הטיפול הדחוף. בדיקות ההדמיה אישרו כי הצעיר הבריא והספורטיבי עבר שבץ מוחי, והוא טופל בתרופות לדילול הדם.
ד"ר רום מנדל, מנהל שירות שבץ מוחי במחלקה הנוירולוגית בבית החולים, הוביל את הטיפול והבירור הרפואי של שליו. המקרה היה חריג לא רק בשל גילו הצעיר, אלא גם בשל הפרעת הראייה יוצאת הדופן שחווה: תחושה שהתמונה מול עיניו נראית כאילו היא נטויה על הצד. מדובר בתופעה נוירולוגית לא שכיחה, שעלולה להופיע בעקבות פגיעה באזורים במוח האחראים לעיבוד המידע החזותי ולתפיסת המרחב.
במהלך אשפוזו במחלקה הנוירולוגית עבר שליו סדרת בדיקות שנועדה לברר מדוע אדם צעיר ובריא לוקה בשבץ מוחי. הבירור חשף פתח בין שתי העליות בלבו, המכונה PFO. מדובר בפתח שקיים אצל כרבע מהאוכלוסייה ולרוב אינו גורם לבעיה רפואית, אך במקרים מסוימים הוא עלול לאפשר מעבר של קריש דם אל המוח.
לאחר שהממצאים הצביעו על קשר אפשרי בין הפתח לבין השבץ, הוחלט לסגור אותו באמצעות צנתור והשתלת התקן ייעודי. את הפעולה ביצע פרופ' איל בן אסא, מנהל יחידת הצנתורים במערך הקרדיולוגי בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד. הצנתור בוצע בהרדמה מקומית בלבד, תוך שימוש באולטרסאונד תוך־לבבי, והסתיים בהצלחה וללא סיבוכים.
כיום, כארבעה חודשים לאחר האירוע, שליו בן ה־20 חש בטוב ומתפקד באופן עצמאי, אף שהוא עדיין מתמודד עם קשיי זיכרון מסוימים וסחרחורות בעת מאמץ. בעקבות האירוע שוחרר משירותו הצבאי והוא ממשיך במעקב רפואי.
שליו נחמני: "בחיים לא הייתי חושב שזה יקרה לי. ראיתי בעבר פרסומות על שבץ מוחי, אבל לא העליתי בדעתי שזה משהו שיכול לקרות למישהו בגילי. בהתחלה בכלל לא הסכמתי להתפנות, רציתי לחזור לישון. אמרו לי שאם אני חוזר לישון, אני יכול למות. כשסיפרתי לאנשים שעברתי שבץ מוחי, כולם היו בהלם. הם לא האמינו שזה הגיוני בגיל שלי. מהרגע שהגעתי לבית החולים הרגשתי שאני בידיים טובות. הצוות במחלקה הנוירולוגית טיפל בי בצורה יוצאת מן הכלל, ואני באמת לא חושב שיכולתי לקבל טיפול טוב יותר".
ד"ר רום מנדל: "שבץ מוחי בגיל 19 הוא אירוע חריג מאוד. אצל צעירים אנחנו מחפשים גורמים שונים מאלה שמאפיינים שבץ בגיל מבוגר, ובהם בעיות לבביות והפרעות בקרישת הדם. במקרה של שליו, גם התסמינים היו יוצאי דופן. לשמחתנו, מדובר היה בשבץ קל, ללא פגיעה תפקודית משמעותית, והוא התאושש היטב. חשוב להבין ששבץ מוחי עלול להתרחש גם אצל צעירים בריאים".
פרופ' איל בן אסא: "כרבע מהאוכלוסייה חיים עם פתח כזה בלב, וברוב המקרים הוא אינו גורם לבעיה רפואית. אבל במקרים מסוימים הוא עלול לאפשר לקריש דם להגיע למוח ולגרום לשבץ, גם בגיל צעיר. הבשורה היא שאצל מטופלים מתאימים אפשר לסגור את הפתח בצנתור פשוט יחסית, ובכך להפחית משמעותית את הסיכון לשבץ נוסף. חשוב להדגיש שאין צורך שאנשים בריאים ייבדקו כדי לחפש פתח כזה, ואין הצדקה לסגור אותו באופן מניעתי".
*חמישה סימנים שכל אחד חייב להכיר*
לקראת יום השבץ המוחי הבינלאומי, שיצוין ב־29 באוקטובר, מבקשים בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד להדגיש כי שבץ מוחי אינו נחלתם של מבוגרים בלבד. אמנם הסיכון עולה עם הגיל, אך כפי שממחיש סיפורו של שליו, גם צעירים בריאים עלולים ללקות בו.
שבץ מוחי מתרחש כאשר אספקת הדם לאזור במוח נפגעת, לרוב בעקבות חסימה של כלי דם על ידי קריש, ולעיתים בעקבות דימום. ללא טיפול מהיר עלול להיגרם נזק לתאי המוח, ולכן לזמן שחולף מרגע הופעת התסמינים יש משמעות מכרעת.
חמישה סימני אזהרה מרכזיים מחייבים תשומת לב: הפרעה פתאומית בשיווי המשקל או בהליכה; שינוי פתאומי בראייה; חולשה ביד או ברגל, בעיקר בצד אחד של הגוף; צניחה של זווית הפה או חוסר סימטריה בפנים; וקושי פתאומי בדיבור או בהבנת הנאמר.
דינה גולדין, אחות מתאמת נושא שבץ מוחי בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד: "לא צריך להופיע יותר מסימן אחד כדי לפעול. אחד המאפיינים המרכזיים של שבץ מוחי הוא שהתסמינים מופיעים בפתאומיות. אדם שעד לפני רגע הרגיש טוב מתקשה לפתע להרים יד אחת, לדבר בצורה ברורה או לשמור על שיווי המשקל. במצב כזה אסור להמתין ולראות אם זה יעבור. אנחנו אומרים תמיד שזמן שווה מוח, ולכן יש להתקשר מיד למד"א בטלפון 101".
לדבריה, גם כאשר התסמינים חולפים לאחר דקות ספורות, עדיין נדרשת בדיקה רפואית דחופה. לעיתים מדובר באירוע מוחי חולף, שעלול להוות סימן אזהרה לשבץ נוסף. חשוב גם לזכור מתי החלו התסמינים, משום שלמידע הזה יש משמעות בקביעת אפשרויות הטיפול.
מה קורה בבית החולים, ואיך אפשר להפחית את הסיכון?
בבית החולים הציבורי אסותא אשדוד פועל שירות שבץ מוחי בניהולו של ד"ר רום מנדל, במסגרת המחלקה הנוירולוגית שבראשה עומד ד"ר סאלו חרץ. מטופלים המגיעים עם חשד לשבץ עוברים הערכה ובדיקות דחופות כדי לזהות את סוג האירוע ולהתאים את הטיפול.
במקרים המתאימים ניתן בבית החולים טיפול תרופתי דחוף להמסת קריש הדם החוסם את כלי הדם במוח. הטיפול הרפואי ניתן על ידי צוות רב־תחומי הכולל אחיות, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת ועובדת סוציאלית, המסייע למטופלים בהתמודדות עם השלכות האירוע ובהמשך תהליך ההחלמה.
ד"ר מנדל: "ככל שהמטופל מגיע לבית החולים סמוך יותר להופעת התסמינים, כך גדלים הסיכויים שנוכל להעניק לו טיפול יעיל ולצמצם את הפגיעה המוחית. הטיפול תלוי בסוג השבץ, במצבו הרפואי של האדם ובזמן שחלף מתחילת התסמינים. לכן אסור להתעכב, גם אם התסמינים נראים קלים או חולפים".
לצד הזיהוי המוקדם, מומחי בית החולים מדגישים את חשיבות המניעה: איזון לחץ הדם והסוכרת, הפסקת עישון, טיפול בכולסטרול גבוה, פעילות גופנית סדירה ותזונה מאוזנת עשויים להפחית את הסיכון לשבץ מוחי.
דינה גולדין: "אנחנו פוגשים אנשים שהחיים שלהם השתנו ברגע אחד, וגם בני משפחה שנדרשים להתמודד עם מציאות חדשה. מעבר לטיפול הרפואי, חשוב לנו שהמטופל ומשפחתו יבינו מה קרה, מה צפוי בהמשך ואיך אפשר לסייע לתהליך ההחלמה. המטרה היא לא רק לטפל באירוע המוחי, אלא לסייע לאדם לחזור לתפקוד ולעצמאות ככל שניתן".
