הפרשה החלה בקיץ 2022, כאשר עובדים מטעם חברת ספאני הסעות וכוח אדם בע"מ הועסקו בחצר מפעל מי עדן בקצרין. לפי כתב האישום, במהלך יוני ויולי אותה שנה סיפקה החברה שירותי כוח אדם אף שלא החזיקה ברישיון הנדרש לפעילות כקבלן כוח אדם.
לאחר שמשרד העבודה איתר פעילות חריגה של העסקת עובדים תחת חברת כוח אדם לא מורשית, נפתחה חקירה פלילית נגד המעורבים והוגשו נגדם כתבי אישום, שנדונו בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.
לפי כתב האישום, אחד הנאשמים שימש כבעלים וכמנהל הרשום של החברה, ושניים נוספים הוגדרו כמנהלים פעילים בה. המאשימה טענה כי השלושה לא פיקחו כנדרש על פעילות החברה ולא פעלו למניעת פעילותה ללא רישיון.
הפעילות שיוחסה לחברה נמשכה כחודש וחצי בלבד. ביולי 2024 נסגרה החברה במסגרת חיסול מרצון מזורז, ובנובמבר אותה שנה הוגש כתב האישום נגד שלושת המנהלים.
כבר בתחילת ההליך העלה בא כוחם, עו"ד עמרי לשם, טענות נגד אופן ניהול החקירה ונגד עצם ההחלטה להעמיד את השלושה לדין. בין היתר טען כי הנאשמים לא נחקרו באזהרה לפני הגשת כתב האישום וכי הזימונים שנשלחו אליהם בדואר חזרו בציון "לא נדרש".
נציגי המדינה חלקו על הדברים וטענו כי נעשו ניסיונות נוספים ליצור עמם קשר, לרבות באמצעות שיחות טלפון, הודעות וואטסאפ ומסירת זימון באמצעות שליח.
במקביל טען עו"ד לשם כי במקום לנהל נגד הנאשמים משפט פלילי, היה מקום לבחון את סיום עניינם בהסדר מותנה, המאפשר לסיים הליך פלילי ללא הרשעה בדין. הסדר מותנה נערך לאחר שהנאשם מודה בעובדות המיוחסות לו ומקבל על עצמו את התנאים שנקבעו בו. אם התנאים מופרים, ניתן לחדש את ההליך הפלילי.
בעניינם של שניים מהנאשמים התקיימו נתונים שאפשרו עקרונית לשקול מסלול כזה. במסגרת המגעים הציג עו"ד לשם למאשימה עשרות תיקים אחרים בתחום קבלני כוח האדם שהסתיימו בהסדרים מותנים, וטען כי גם מרשיו עומדים בתנאים המצדיקים בחינת מסלול דומה.
אלא שהמאשימה דחתה את ההשוואה. לטענתה, המקרים שהוצגו בפניה עסקו בעבירות של התקשרות עם קבלן כוח אדם, בעוד שבמקרה הנוכחי יוחסה לנאשמים פעילות בפועל כקבלן כוח אדם ללא רישיון, ובעבירות מסוג זה ננקטת מדיניות מחמירה, ולא ניתן לסיים בה את ההליך בהסדר מותנה.
בעקבות זאת ביקש עו"ד לשם מבית הדין לבטל את כתב האישום. הוא טען כי הצטברות הפגמים שעליהם הצביע, לצד הסירוב לבחון הסדר מותנה, מצדיקה את הפסקת ההליך. בית הדין דחה את הבקשה, בנימוק כי מדובר בטענות שאמורות להתברר במסגרת הדיון עצמו, ולא בהליך מקדמי.
לכאורה, הדרך הייתה סלולה להמשך המשפט ולשמיעת הראיות. אלא שכעבור מספר חודשים חל מפנה. לאחר משא ומתן שניהל עו"ד לשם עם נציגי המאשימה, הודיעו הצדדים לבית הדין כי הגיעו להסדרים מותנים בעניינם של שניים מתוך שלושת הנאשמים.
במסגרת ההסדרים הודו השניים בעובדות שיוחסו להם ובהפרת חובת הפיקוח שהוטלה עליהם כנושאי משרה בחברה. כל אחד מהם התחייב לשלם 14,400 שקלים לאוצר המדינה בעשרה תשלומים חודשיים, להימנע מביצוע עבירות על חוקי העבודה במשך שנה, וכן לדווח על עמידתו בהוראות חוקי העבודה ולהמציא על כך אישור של רואה חשבון או עורך דין.
אם ימלאו השניים אחר מלוא התנאים, התיקים בעניינם ייסגרו בעילה של סגירת תיק בהסדר, ללא הרשעה בדין. אם יפרו את התנאים, ניתן יהיה לחדש את ההליך הפלילי נגדם.
הנאשם השלישי לא הצטרף להסדרים המותנים, ובאוגוסט 2026 הודה והורשע בהפרת חובת הפיקוח שהוטלה עליו כמנהל פעיל בחברה.
במסגרת הטיעונים לעונש ביקשה המאשימה להטיל עליו קנס בסך 8,760 שקלים, וטענה כי פעילות של קבלן כוח אדם ללא רישיון פוגעת במנגנון שנועד להגן על זכויות העובדים.
מנגד ביקש עו"ד לשם להתחשב במשך הפעילות הקצר, בכך שהפעילות הופסקה לאחר שהתברר כי היא מחייבת רישיון, בקבלת האחריות מצד הנאשם ובמצבו הכלכלי.
בית הדין קיבל חלק מטענות ההגנה, ובספטמבר 2026 גזר על הנאשם קנס בסך 5,980 שקלים, שנפרס ל-12 תשלומים. בנוסף התחייב הנאשם שלא לשוב ולעבור את העבירה במשך שלוש שנים.
לדברי עו"ד עמרי לשם, משמעות סיום ההליך הפלילי בהסדר מותנה, במקום בהרשעה, היא הימנעות מהכתמת שמם של אזרחים נורמטיביים ברישום פלילי שעלול ללוות אותם לאורך שנים ולהגביל את אפשרותם לשמש במגוון תפקידים ומסגרות. תחת זאת, המדינה עשויה לבחור בהסדר מותנה, הכולל הודאה מפורשת בעובדות המיוחסות לנאשם לצד עמידה בתנאים שנקבעו, ובכך לאפשר את סיום ההליך ללא הרשעה פלילית.
לדברי עו"ד לשם, הוא שבע רצון מכך שהמאשימה מצאה לנכון להגיע להסדר מותנה עם שניים מהנאשמים, על אף החריגה מהתנהלותה בעבר בעבירות דומות. כמו כן, בירך עו"ד לשם על החלטת בית הדין לעבודה בחיפה להקל בעניינו של הנאשם השלישי, ולהסתפק בקנס הנמוך בכ-2,500 ש"ח מהרף התחתון המקובל בעבירות דומות, לצד עונש על תנאי והתחייבות.
