בצעד תקדימי ועל בסיס סעיף ייחודי בחוק, הכריז הבוקר שר המורשת עמיחי אליהו כי המיגוניות ששימשו מוקדי לחימה, הסתתרות וגבורה יוכרו כבעלות ערך היסטורי לאומי. המשמעות המיידית של ההכרזה: איסור מוחלט על הריסה, פינוי, טיוח או צביעה של המבנים ללא אישור מקצועי, במטרה לשמרם כעדות חיה. השר אליהו: "חובתנו לדורות הבאים היא להבטיח שסיפורי הגבורה והאובדן יסופרו מתוך המרחב עצמו".
ביום לציון שלוש שנים לאירועי השבעה באוקטובר, משרד המורשת מעגן באופן רשמי וסטטוטורי את מעמדן של המיגוניות בעוטף עזה. שר המורשת, עמיחי אליהו, פנה הבוקר לראשי המועצות האזוריות בעוטף עזה ולסמנכ"ל רשות העתיקות, והודיע על הכרזת המיגוניות – בהן המיגונית של ענר שפירא ז"ל ואחרות – כ"עתיקות" ואתרי מורשת לאומיים.
ההחלטה התקבלה לאחר עבודת מטה נרחבת שבוצעה במשרד המורשת, ונועדה לעצור תופעה של יוזמות מקומיות ובירוקרטיות ל"ניקוי השטח", הכוללות פינוי, צביעה מחדש וטיוח של המבנים שספגו אש – פעולות שעלולות למחוק את העדויות ההיסטוריות.
על אף שחוק העתיקות (תשל"ח-1978) נועד במקור לשמר ממצאים שנוצרו לפני שנת 1700, סעיף 1 לחוק מקנה לשר הממונה סמכות חריגה להכריז על נכס מאוחר יותר כ"עתיקה", במידה ויש לו ערך היסטורי לאומי מובהק. השר עשה שימוש בסמכות זו כדי להעניק למיגוניות הגנה משפטית מיידית.
שר המורשת, עמיחי אליהו: "אירועי השבעה באוקטובר צרבו בבשרנו פצע עמוק, אך גם חשפו תעצומות נפש, גבורה וערבות הדדית שייזכרו לדורי דורות. בתוך התופת, הפכו המיגוניות הפזורות ברחבי עוטף עזה לזירות של מאבק הישרדותי, דם וגבורה שאין להם שיעור. חובתנו לדורות הבאים היא להבטיח שסיפורי הגבורה והאובדן יסופרו מתוך המרחב עצמו, ולא ייעלמו תחת שיקולים בירוקרטיים או רצון מהיר 'לנקות את השטח'".
במשרד המורשת מדגישים ומבהירים כי משמעות ההכרזה אינה הפקעה של המיגוניות או העברת הבעלות עליהן לידי המדינה, והבעלות על המבנים נותרת כשהייתה. עם זאת, פועל היוצא של ההכרזה הוא החלת "משטר שימור" מחמיר: החל מרגע זה, חל איסור מוחלט לבצע כל שינוי פיזי במיגוניות ללא אישור מפורש ותיאום מקצועי מוקדם מול אנשי השימור של רשות העתיקות ומשרד המורשת.
ההנחיה הועברה לכלל גורמי הביצוע והשטח, במטרה להבטיח שמבנים אלו ישומרו כעדות חיה וכאתרי התייחדות וזיכרון עבור משפחות הנופלים ועם ישראל כולו.
