*נאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני שני בתי הקונגרס האמריקאי:*

"יו"ר בית הנבחרים מייק ג'ונסון,

הסנאטור בן קארדין,

מנהיג המיעוט חכים ג'פריס,

מנהיג הרוב בסנאט צ'אק שומר,

מנהיג המיעוט בסנאט מיץ' מקונל,

סנאטורים,

חברי קונגרס,

אורחים נכבדים,

 

מר יו"ר, אני רוצה להודות לך על הכבוד העמוק שניתן לי לדבר במבצר הדמוקרטיה הזה בפעם הרביעית.

 

אנו נפגשים היום בצומת דרכים של ההיסטוריה. עולמנו בסערה. במזרח התיכון, ציר הטרור של איראן מתעמת עם אמריקה, ישראל וחברינו הערבים. זה לא עימות בין תרבויות. זה עימות בין ברבריות לציוויליזציה. זה עימות בין אלה שמפארים את המוות לבין אלה שמקדשים את החיים.

 

כדי שכוחות הציוויליזציה ינצחו, אמריקה וישראל חייבות לעמוד יחד. כי כשאנו עומדים יחד, משהו פשוט מאוד קורה. אנחנו מנצחים. הם מפסידים.

 

וחבריי, הגעתי היום כדי להבטיח לכם דבר אחד: אנחנו ננצח.

 

גבירותיי ורבותיי,

כמו 7 בדצמבר 1941 ו-11 בספטמבר 2001, 7 באוקטובר הוא יום שייזכר לעד בחרפה.

 

זה היה חג שמחת תורה היהודי. זה התחיל כיום מושלם. לא היה ענן בשמיים. אלפי צעירים ישראלים חגגו בפסטיבל מוזיקה תחת כיפת השמיים. ופתאום, בשעה 6:29 בבוקר, בעוד ילדים ישנים בשלווה במיטותיהם בעיירות ובקיבוצים ליד עזה, לפתע השמיים הפכו לגיהינום. שלושת אלפים מחבלים של חמאס פרצו לישראל. הם טבחו ב-1,200 אנשים מ-41 מדינות, כולל 39 אמריקאים. באופן פרופורציונלי, ביחס לגודל האוכלוסייה שלנו, זה כמו 20 אירועי 11 בספטמבר ביום אחד. והמפלצות הללו, הם אנסו נשים, ערפו ראשים, שרפו תינוקות חיים, הרגו הורים מול עיני ילדיהם וילדים מול עיני הוריהם. הם גררו 255 אנשים, חיים ומתים, לתוך מבוכי עזה האפלים.

ישראל כבר החזירה הביתה 135 מהחטופים הללו, כולל שבעה ששוחררו במבצעי הצלה נועזים. אחת מהחטופות ששוחררו, נועה ארגמאני, נמצאת כאן ביציע ליד רעייתי שרה.

 

בבוקר של 7 באוקטובר, כל העולם ראה את המבט הנואש של נועה כשהיא נחטפה באלימות לעזה על גב אופנוע. פגשתי את אמה של נועה, ליאורה, לפני כמה חודשים. היא הייתה על סף מוות מסרטן. היא אמרה לי, "ראש הממשלה, יש לי משאלה אחרונה אחת. אני רוצה לחבק את בתי נועה פעם אחת אחרונה לפני שאמות."

 

לפני חודשיים, אישרתי מבצע הצלה קומנדו מרהיב. כוחות מיוחדים שלנו, כולל קצין גיבור בשם ארנון זמורה שנפל בקרב זה, חילצו את נועה ושלושה חטופים נוספים.

 

אני חושב שזה אחד הדברים הכי מרגשים, כשהתאחדה נועה עם אמה, ליאורה, ומשאלתה האחרונה של אמה התגשמה.

 

נועה, אנחנו כל כך שמחים שאת איתנו היום. תודה.

 

רבים ממשפחות החטופים נמצאים כאן איתנו היום, כולל אליהו ביבס. אליהו ביבס הוא סבם של שני הבנים הג'ינג'ים היפים, ילדי ביבס, פעוטות. הם נלקחו בשבי יחד עם אמם ובנו של אליהו. כל המשפחה נלקחה בשבי. שני ילדים ג'ינג'ים יפים נלקחו בשבי. אילו מפלצות.

 

איתנו גם איריס חיים, שבנה יותם ברח בגבורה משבי חמאס עם שני ישראלים נוספים, ולצערנו הם נהרגו בדרך חזרה לקוינו.

 

יש איתנו גם את משפחות החטופים האמריקאים. הם כאן.

 

הכאב שמשפחות אלו עברו הוא מעבר למילים. נפגשתי איתם שוב אתמול והבטחתי להם את זה. לא אנוח עד שכל יקיריהם יהיו בבית. כולם.

 

בעודנו מדברים, אנו עוסקים במאמצים אינטנסיביים לשחרר אותם, ואני בטוח שמאמצים אלה יכולים להצליח. חלקם מתבצעים ממש עכשיו.

 

אני רוצה להודות לנשיא ביידן על מאמציו הבלתי נלאים למען החטופים ועל מאמציו למען משפחות החטופים.

 

אני מודה לנשיא ביידן על תמיכתו הנלהבת בישראל לאחר המתקפה הברברית ב-7 באוקטובר. הוא צדק כשקרא לחמאס "רשע טהור". הוא שלח שני נושאות מטוסים למזרח התיכון כדי להרתיע מלחמה רחבה יותר. והוא הגיע לישראל לעמוד איתנו בשעתנו האפלה ביותר, ביקור שלעולם לא יישכח.

 

הנשיא ביידן ואני מכירים זה את זה כבר מעל ארבעים שנה. אני רוצה להודות לו על חצי מאה של ידידות לישראל ועל היותו, כפי שהוא אומר, ציוני גאה. למעשה, הוא אומר, ציוני אמריקאי-אירי גאה.

 

חבריי, למעלה מתשעה חודשים חיילי ישראל מראים אומץ בלתי נדלה.

 

איתנו היום סגן אביחיל ראובן. אביחיל הוא קצין בצנחנים. משפחתו עלתה לישראל מאתיופיה. בשעות המוקדמות של 7 באוקטובר, אביחיל שמע את החדשות על הטבח העקוב מדם של חמאס. הוא לבש את מדיו, לקח את רובהו, אך לא היה לו רכב. אז הוא רץ שמונה מיילים לקווי החזית בעזה כדי להגן על עמו. שמעתם נכון. הוא רץ שמונה מיילים, הגיע לקווי החזית, הרג מחבלים רבים והציל הרבה, הרבה חיים. אביחיל, כולנו מכבדים את גבורתך יוצאת הדופן.

 

עוד ישראלי נמצא איתנו כאן היום. הוא עומד ממש ליד אביחיל. זהו רב-סמל אשף אל בהירי. אשף הוא חייל בדואי מהקהילה המוסלמית הישראלית ברהט. ב-7 באוקטובר, גם אשף הרג מחבלים רבים. ראשית, הוא הגן על חבריו בבסיס הצבאי, ואז מיהר להגן על הקהילות השכנות, כולל הקהילה ההרוסה בקיבוץ בארי.

 

כמו אשף, החיילים המוסלמים של צה"ל נלחמו לצד חבריהם היהודים, הדרוזים, הנוצרים ואחרים בנשק עם אומץ רב.

 

גיבור שלישי, סגן אסא סופר, גם הוא כאן איתנו. אסא לחם כקצין בחיל השריון, והוא נפצע בקרב. הוא נפצע בקרב כשהגן על חבריו החיילים מרימון. הוא איבד את זרועו הימנית ואת ראייתו בעין שמאל. הוא מתאושש, ולא יאומן, תוך זמן קצר, אסא יחזור בקרוב לשירות פעיל כמפקד פלוגת טנקים.

 

רק למדתי שיש כאן גיבור רביעי – סגן יונתן בן חמו, שאיבד רגל בעזה והמשיך להילחם.

 

חבריי, אלו חיילי ישראל—לא כפופים, לא נרתעים, לא מפחדים.

 

כפי שאומר התנ"ך, "עם כלביא יקום"—הם יקומו כלביאים. הם קמו כלביאים, לביאי יהודה, לביאי ישראל.

גבירותיי ורבותיי,

אנשי ונשות צה"ל באים מכל קצוות החברה הישראלית, מכל מוצא, מכל צבע, מכל אמונה, שמאל וימין, דתיים וחילונים. כולם חדורים ברוח המכביה הבלתי ניתנת לכיבוש, הלוחמים היהודים האגדיים של העת העתיקה.

 

איתנו היום יחיאל לייטר, אביו של אחד מאותם מכבים. אביו של יחיאל נמלט מהשואה ומצא מקלט באמריקה. כצעיר, יחיאל עבר לישראל וגידל משפחה של שמונה ילדים. הוא קרא לבנו הבכור משה על שם אביו המנוח. משה הפך לקצין מצטיין באחת מיחידות הקומנדו המובחרות שלנו. הוא שירת בהצטיינות במשך שני עשורים בזמן שגידל שישה ילדים יפים משלו.

 

ב-7 באוקטובר משה התנדב לחזור לקרב. ארבעה שבועות לאחר מכן, הוא נהרג כשמוקש ממולכד התפוצץ בפיר מנהרה ממש ליד מסגד. בהלוויית בנו, יחיאל אמר: "אם מדינת ישראל לא הייתה קמה אחרי השואה, התמונה שחקוקה בזיכרון הקולקטיבי שלנו הייתה התצלום של הילד היהודי חסר האונים בגטו ורשה עם ידיים מורמות באוויר ורובים נאצים מכוונים אליו. אבל בגלל הולדתה של ישראל," המשיך יחיאל, "בגלל האומץ של חיילים כמו בני משה, העם היהודי כבר לא חסר אונים מול אויבינו."

 

יחיאל, אנא קום כדי שנוכל לכבד את הקרבתו של בנך. ואני מתחייב לך ולכל משפחות השכול של ישראל, שחלקן נמצאות באולם הזה היום, שהקרבת יקיריכם לא תהיה לשווא. היא לא תהיה לשווא כי עבור ישראל, "לעולם לא עוד" חייבת להיות הבטחה קדושה ולא ריקה. ואחרי 7 באוקטובר, "לעולם לא עוד" הוא עכשיו.

 

חבריי,

כדי להביס את אויבינו האכזריים נדרשים גם אומץ וגם בהירות. בהירות מתחילה בידיעה להבחין בין טוב לרע. ובכל זאת, למרבה הפלא, רבים מהמוחים האנטי-ישראליים, רבים מהם בוחרים לעמוד עם הרוע. הם עומדים עם חמאס. הם עומדים עם אנסים ורוצחים. הם עומדים עם אנשים שנכנסו לקיבוצים, לבית, ההורים החביאו את הילדים, את שני התינוקות, בעליית גג סודית. הם רצחו את המשפחה, את ההורים, הם מצאו את דלת הסוד לעליית הגג הסודית ואז רצחו את התינוקות. המפגינים האלה עומדים איתם. הם צריכים להתבייש בעצמם.

 

הם מסרבים להבחין בין מי שמכוון למטרות טרור לבין מי שמכוון לאזרחים, בין מדינת ישראל הדמוקרטית לבין הבריונים הטרוריסטים של חמאס. למדנו לאחרונה מהמנהלת של המודיעין הלאומי בארה"ב שאיראן מממנת ומקדמת הפגנות אנטי-ישראליות באמריקה. הם רוצים לשבש את אמריקה. אז המפגינים האלה שרפו דגלים אמריקאים אפילו ב-4 ביולי. ואני רוצה להצדיע לאחים באוניברסיטת צפון קרולינה שהגנו על הדגל האמריקאי, שהגנו על הדגל האמריקאי מפני המפגינים האנטי-ישראליים האלה.

 

כמה שאנחנו יודעים, איראן מממנת את ההפגנות האנטי-ישראליות שמתרחשות ממש עכשיו מחוץ לבניין הזה—לא הרבה, אבל הם שם—ובכל העיר. ובכן, יש לי מסר למפגינים האלה: כשעריצי טהראן, שתולים הומואים מעגורנים ורוצחים נשים על כך שאינן מכסות את שיערן, משבחים, מקדמים ומממנים אתכם, רשמית הפכתם ל"משתמשים השימושיים של איראן".

 

זה מדהים, פשוט מדהים. חלק מהמפגינים האלה מחזיקים שלטים המכריזים "הומואים בעד עזה". הם יכולים באותה מידה להחזיק שלטים שאומרים "תרנגולות בעד KFC".

 

הם צועקים "מהנהר עד הים". אבל רבים מהם לא יודעים איזה נהר ואיזה ים הם מדברים. הם לא רק מקבלים F בגיאוגרפיה, הם מקבלים F בהיסטוריה. הם קוראים לישראל מדינה קולוניאליסטית. האם הם לא יודעים שארץ ישראל היא המקום שבו אברהם, יצחק ויעקב התפללו, שבו ישעיהו וירמיהו הטיפו ושבו דוד ושלמה שלטו?

 

כמעט ארבעת אלפים שנה, ארץ ישראל הייתה המולדת של העם היהודי. תמיד הייתה ביתנו; תמיד תהיה ביתנו.

 

לא רק המפגינים בקמפוסים טועים. גם האנשים שמנהלים את הקמפוסים האלה. שמונים שנה אחרי השואה, נשיאי הרווארד, פן, ואני מתבייש לומר המוסד שלי MIT, לא הצליחו לגנות את הקריאות להשמדת יהודים. זוכרים מה הם אמרו? הם אמרו שזה תלוי בהקשר. ובכן, תנו לי לתת לאקדמאים המבלבלים האלה קצת הקשר.

 

האנטישמיות היא השנאה העתיקה ביותר בעולם. במשך מאות שנים, טבח יהודים תמיד לווה באשמות פרועות. הואשמנו בכל דבר, מהרעלת בארות ועד הפצת מגפות ועד שימוש בדם ילדים שנשחטו כדי לאפות מצות פסח. השקרים האנטישמיים המגוחכים האלה הובילו לרדיפות, רצח המונים ולבסוף לשואת העם היהודי.

 

עכשיו, בדיוק כפי שהיו שקרים זדוניים המופנים אל העם היהודי במשך מאות שנים, כעת מופנים שקרים זדוניים אל מדינת היהודים. לא, לא. אל תמחאו כפיים. תקשיבו. הדיבות המזעזעות המעלות את ישראל כגזענית ורוצחת עם נועדו לשלול לגיטימציה מישראל, לשחרר את מדינת היהודים ולשחרר יהודים בכל מקום. ואין פלא, אין פלא שראינו עלייה מזעזעת באנטישמיות באמריקה ובעולם.

 

חבריי,

בכל מקום ובכל זמן שנראה את מגפת האנטישמיות, עלינו לגנות אותה ללא פשרות ולהילחם בה באופן נחרץ, ללא יוצא מן הכלל.

 

ואל תטעו כאשר הדיבות הדם נגד מדינת היהודים מגיעות מאנשים שלובשים גלימות משי מפוארות ומדברים בטונים גבוהים על חוק וצדק.

 

הנה מקרה בולט: התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי האשים בצורה מבישה את ישראל בהרעבה מכוונת של תושבי עזה. זו שטות מוחלטת. זהו שקר מוחלט. ישראל אפשרה ליותר מ-40,000 משאיות סיוע להיכנס לעזה. זה חצי מיליון טון של מזון, וזה יותר מ-3,000 קלוריות לכל גבר, אישה וילד בעזה. אם יש פלסטינים בעזה שלא מקבלים מספיק אוכל, זה לא בגלל שישראל חוסמת את זה, זה בגלל שחמאס גונב את זה.

 

עד כאן השקר הזה, אבל הנה שקר נוסף: התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי מאשים את ישראל במכוון לכוון אזרחים. מה הוא מדבר? צה"ל השליך מיליוני עלונים, שלח מיליוני הודעות טקסט, ביצע מאות אלפי שיחות טלפון כדי להוציא את האזרחים הפלסטינים מאזור הסכנה. אבל באותו זמן, חמאס עושה הכל כדי להכניס את האזרחים הפלסטינים לאזור הסכנה. הם יורים רקטות מבתי ספר, מבתי חולים, ממסגדים. הם אפילו יורים על אנשיהם שלהם כשהם מנסים לעזוב את אזור המלחמה. בכיר חמאס פתיח חמד התרברב—תקשיבו לזה—הוא התרברב שהנשים והילדים הפלסטינים מצטיינים בהיותם מגן אנושי. דבריו: "מצטיינים בהיותם מגן אנושי." איזה רוע מפלצתי.

 

לישראל, כל מוות של אזרח הוא טרגדיה. לחמאס, זה אסטרטגיה. הם למעשה רוצים שאזרחים פלסטינים ימותו, כדי שישראל תוקע בתקשורת הבינלאומית ויופעל עליה לחץ לסיים את המלחמה לפני שהיא תנצח.

 

זה יאפשר לחמאס לשרוד עוד יום, וכפי שהם נשבעו, לבצע את ה-7 באוקטובר שוב ושוב ושוב. ובכן, אני רוצה להבטיח לכם, לא משנה איזה לחץ יופעל, אני לעולם לא אאפשר לזה לקרות.

 

הרוב המוחלט של האמריקאים לא נפלו לפח התעמולה של חמאס. הם ממשיכים לתמוך בישראל, ואני רוצה לומר: תודה לך אמריקה, ותודה לך, סנאטורים וחברי הבית שממשיכים לתמוך בנו, ממשיכים לתמוך בישראל, ממשיכים לתמוך באמת ולראות דרך השקרים.

 

אבל לגבי המיעוט שאולי נפל בפח של חמאס, אני מציע שתשמעו לקולונל ג'ון ספנסר. ג'ון ספנסר הוא ראש מחקרי הלחימה העירונית בווסט פוינט. הוא למד כל סכסוך עירוני מרכזי, עמדתי לומר בהיסטוריה המודרנית, הוא תיקן אותי. לא. בהיסטוריה.

 

ישראל, הוא אמר, יישמה יותר אמצעי זהירות למניעת פגיעה באזרחים מכל צבא בהיסטוריה ומעבר למה שנדרש על פי החוק הבינלאומי.

 

לכן למרות כל השקרים ששמעתם, המלחמה בעזה כוללת את היחס הנמוך ביותר של לוחמים לאזרחים שנפגעו בהיסטוריה של הלחימה העירונית. ואתם רוצים לדעת איפה זה הכי נמוך בעזה? זה הכי נמוך ברפיח. ברפיח. זכרו מה אמרו כל כך הרבה אנשים? אם ישראל תיכנס לרפיח, יהיו אלפים, אולי אפילו עשרות אלפים של אזרחים שנהרגים. ובכן, בשבוע שעבר נכנסתי לרפיח. ביקרתי את חיילינו כשהם סיימו להילחם בגדודי הטרור הנותרים של חמאס. שאלתי את המפקד שם, 'כמה טרוריסטים חיסלתם ברפיח?' הוא נתן לי מספר מדויק: 1,203. שאלתי אותו, 'כמה אזרחים נהרגו?' הוא אמר, 'ראש הממשלה, כמעט אף אחד. למעט אירוע אחד, שבו רסיס מפצצה פגע במאגר נשק של חמאס והרג בטעות שניים עשר אנשים, התשובה היא כמעט אף אחד.' אתם רוצים לדעת למה? כי ישראל הוציאה את האזרחים מאזור הסכנה, משהו שאנשים אמרו שלעולם לא נוכל לעשות, אבל עשינו את זה.

 

הגיבורים האלה כאן היום, החיילים הגיבורים של ישראל, לא צריכים להיות מגונים על איך שהם מנהלים את המלחמה בעזה. הם צריכים להיות משבחים על כך.

 

אני רוצה להודות לכל מי שנמצא כאן היום שהתנגדו בכוח להאשמות השקריות של ה-ICC ועמדו על האמת. השקרים האלה אינם רק השמצה. הם מסוכנים לחלוטין. ה-ICC מנסה לקשור את ידי ישראל ולמנוע מאיתנו להגן על עצמנו. ואם ידי ישראל ייקשרו, אמריקה תהיה הבאה בתור. אני אגיד לכם מה עוד הבא בתור. היכולת של כל הדמוקרטיות להילחם בטרור תהיה בסכנה. זה מה שעומד על הפרק. אז תנו לי להבטיח לכם, ידי המדינה היהודית לעולם לא ייקשרו. ישראל תמיד תגן על עצמה.

חבריי, במזרח התיכון, איראן עומדת כמעט מאחורי כל הטרור, כל התסיסה, כל הכאוס, כל ההרג. וזה לא צריך להפתיע. כשהוא הקים את הרפובליקה האיסלאמית, האייתוללה חומייני נשבע, 'נייצא את המהפכה שלנו לכל העולם. נייצא את המהפכה האיסלאמית לכל העולם.' עכשיו, תשאלו את עצמכם, איזו מדינה עומדת בסופו של דבר בדרכם של התכניות המאניות של איראן להטיל איסלאם רדיקלי על העולם? והתשובה ברורה: זו אמריקה, השומרת של הציביליזציה המערבית והכוח הגדול ביותר בעולם. זו הסיבה שאיראן רואה באמריקה את אויבה הגדול ביותר.

 

בחודש שעבר, שמעתי הערה חושפת, לכאורה על המלחמה בעזה, אבל על משהו אחר. זה הגיע משר החוץ של שליחתה של איראן, חזבאללה, והוא אמר זאת: 'זו לא מלחמה עם ישראל. ישראל,' הוא אמר, 'היא רק כלי. המלחמה המרכזית, המלחמה האמיתית, היא עם אמריקה.'

 

המשטר של איראן נלחם באמריקה מהרגע שהוא עלה לשלטון. בשנת 1979, הוא פלש לשגרירות האמריקאית, החזיק בעשרות אמריקאים בני ערובה במשך 444 ימים. מאז, שליחי הטרור של איראן מיקדו את אמריקה במזרח התיכון ומעבר לו. בביירות, הם הרגו 241 חיילים אמריקאים. באפריקה, הם פוצצו שגרירויות אמריקאיות. בעיראק, הם סיפקו חומרי נפץ כדי לפגוע ולהרוג אלפי חיילים אמריקאים. באמריקה, הם למעשה שלחו חוליות מוות. הם שלחו חוליות מוות לכאן לרצוח מזכיר מדינה לשעבר ויועץ לביטחון לאומי לשעבר. וכפי שלמדנו לאחרונה, הם אפילו איימו בבהירות לרצוח את הנשיא טראמפ.

 

אבל איראן מבינה שכדי לאתגר באמת את אמריקה, היא חייבת קודם כל לכבוש את המזרח התיכון. ולשם כך היא משתמשת בשליחיה הרבים, כולל החות'ים, חזבאללה וחמאס. ובמרכז המזרח התיכון, העומדת בדרכם של איראן, ישנה דמוקרטיה פרו-אמריקאית גאה—ארצי, מדינת ישראל.

 

זו הסיבה שהמונים בטהרן צועקים 'מוות לישראל' לפני שהם צועקים 'מוות לאמריקה.' עבור איראן ישראל היא הראשונה, אמריקה היא הבאה. אז, כאשר ישראל נלחמת בחמאס, אנחנו נלחמים באיראן. כאשר אנחנו נלחמים בחזבאללה, אנחנו נלחמים באיראן. כאשר אנחנו נלחמים בחות'ים, אנחנו נלחמים באיראן. וכאשר אנחנו נלחמים באיראן, אנחנו נלחמים באויב הרדיקלי והרוצח ביותר של ארצות הברית של אמריקה.

 

ועוד דבר אחד. כאשר ישראל פועלת למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני, נשק גרעיני שיכול להשמיד את ישראל ולאיים על כל עיר אמריקאית, כל עיר שממנה אתם באים, אנחנו לא רק מגנים על עצמנו. אנחנו מגנים עליכם.

 

חבריי,

אם תזכרו דבר אחד מהנאום הזה, זכרו זאת: אויבינו הם אויביכם, המאבק שלנו הוא מאבקכם, וניצחוננו יהיה ניצחונכם.

 

גבירותיי ורבותיי,

הניצחון הזה הוא באופק. ניצחון ישראל על חמאס יהיה מכה עוצמתית לציר הטרור של איראן. חלק נוסף מהציר הזה, חזבאללה, תקף את ישראל ב-8 באוקטובר, יום לאחר התקפת חמאס. הוא שיגר אלפי טילים ומזל"טים נגדנו. 80,000 מאזרחינו בצפון ישראל פינו את בתיהם, והפכו למעשה לפליטים בארצם שלהם. אנחנו מחויבים להחזיר אותם הביתה. אנחנו מעדיפים להשיג זאת דיפלומטית. אבל הבה נבהיר: ישראל תעשה כל מה שצריך כדי לשקם את הביטחון בגבול הצפוני שלנו ולהחזיר את אזרחנו לבתיהם בבטחה.

 

ביום שישי שעבר, שליח איראני שלישי, החות'ים, תקף את תל אביב עם מזל"ט קטלני. הוא התפוצץ כמה מאות מטרים מהקונסוליה האמריקאית, הרג אדם אחד ופצע תשעה. בשבת, אישרתי תגובה מהירה לאותה התקפה.

 

כל אויבינו צריכים לדעת זאת. אלה שתוקפים את ישראל ישלמו מחיר כבד מאוד.

 

וכאשר אנחנו מגנים על עצמנו בכל החזיתות, אני יודע שאמריקה עומדת מאחורינו. ואני מודה לכם על כך. מכל צדדי המפלגה. תודה לכם.

 

חבריי,

למשך עשרות שנים, אמריקה סיפקה לישראל סיוע צבאי נדיב, וישראל, מתוך הכרת תודה, סיפקה לאמריקה מודיעין קריטי שהציל חיים רבים. פיתחנו במשותף חלק מהנשקים המתוחכמים ביותר בעולם. אני בוחר את מילותיי בזהירות: פיתחנו במשותף חלק מהנשקים המתוחכמים ביותר בעולם, שעוזרים להגן על שתי המדינות שלנו. ואנחנו גם עוזרים לשמור על חיילים אמריקאים מחוץ לשטח תוך הגנה על האינטרסים המשותפים שלנו במזרח התיכון.

 

אני מעריך מאוד את תמיכתה של אמריקה, כולל במלחמה הנוכחית הזו. אבל זהו רגע יוצא דופן. האצה במתן סיוע צבאי אמריקאי יכולה לזרז באופן דרמטי את סיום המלחמה בעזה ולעזור למנוע מלחמה רחבה יותר במזרח התיכון.

 

במלחמת העולם השנייה, כאשר בריטניה נלחמה בקווי החזית של הציביליזציה, ווינסטון צ'רצ'יל פנה לאמריקאים במילים המפורסמות הללו: "תנו לנו את הכלים ואנו נסיים את העבודה." היום, כאשר ישראל נלחמת בקווי החזית של הציביליזציה, אני גם פונה לאמריקה: "תנו לנו את הכלים מהר יותר, ואנו נסיים את העבודה מהר יותר."

 

חבריי היקרים,

 

המלחמה בעזה יכולה להסתיים מחר אם חמאס ייכנע, יפורק מנשקו ויחזיר את כל בני הערובה. אבל אם הם לא יעשו זאת, ישראל תלחם עד שנשמיד את היכולות הצבאיות של חמאס ואת שליטתו בעזה ונחזיר את כל בני הערובה הביתה.

 

זה מה שמשמעותו של ניצחון מוחלט, ולא נסתפק בפחות מזה.

 

היום שאחרי שננצח את חמאס, עזה חדשה יכולה לצמוח. החזון שלי לאותו יום הוא של עזה מפורקת מנשקה ומופרדת מהקיצוניות. ישראל אינה שואפת לשוב ולהתיישב בעזה. אבל לעתיד הנראה לעין, עלינו לשמור על שליטה ביטחונית עילאית שם כדי למנוע את התחדשות הטרור, כדי להבטיח שעזה לא תהווה שוב איום על ישראל.

 

עזה צריכה להיות מנוהלת אזרחית על ידי פלסטינים שאינם שואפים להשמיד את ישראל. זה לא יותר מדי לדרוש. זה דבר בסיסי שיש לנו זכות לדרוש ולקבל.

 

**דור חדש של פלסטינים לא צריך יותר להיות מלומד לשנוא יהודים אלא לחיות בשלום איתנו. שני המילים התאומות האלה, פירוז והפחתת הקיצוניות, שני המושגים האלה הוחלו על גרמניה ויפן לאחר מלחמת העולם השנייה, והובילו לעשורים של שלום, שגשוג וביטחון.

 

בעקבות הניצחון שלנו, בעזרת שותפים אזוריים, פירוז והפחתת הקיצוניות בעזה יכולים גם להוביל לעתיד של ביטחון, שגשוג ושלום. זה החזון שלי לעזה.

 

ועכשיו, הנה החזון שלי למזרח התיכון הרחב יותר. הוא מעוצב גם הוא בחלקו על פי מה שראינו לאחר מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה ההיא, אמריקה יצרה ברית ביטחונית באירופה כדי להתמודד עם האיום הסובייטי הגובר. באותו אופן, אמריקה וישראל היום יכולות ליצור ברית ביטחונית במזרח התיכון כדי להתמודד עם האיום האיראני הגובר.

 

כל המדינות שנמצאות בשלום עם ישראל וכל המדינות שיעשו שלום עם ישראל צריכות להיות מוזמנות להצטרף לברית זו. ראינו הצצה של פוטנציאל הברית הזו ב-14 באפריל. בראשות ארצות הברית, יותר מחצי תריסר אומות עבדו לצד ישראל כדי לסייע לנטרל מאות טילים ומזל"טים ששוגרו על ידי איראן נגדנו.

 

תודה, נשיא ביידן, על כך שהבאת את הקואליציה הזו יחד.

 

הברית החדשה שאני רואה בדמיוני תהיה הארכה טבעית של הסכמי אברהם פורצי הדרך. הסכמים אלה ראו שלום נכרת בין ישראל לארבע מדינות ערביות, והם נתמכו על ידי רפובליקנים ודמוקרטים כאחד.

 

יש לי שם לברית החדשה הזו. אני חושב שעלינו לקרוא לה: "ברית אברהם."

 

אני רוצה להודות לנשיא טראמפ על הנהגתו בתיווך הסכמי אברהם ההיסטוריים. כמו האמריקאים, גם הישראלים היו מוקלים כשראו שהנשיא טראמפ יצא בריא ושלם מההתקפה הנבזית הזו עליו, ההתקפה הנבזית על הדמוקרטיה האמריקאית. אין מקום לאלימות פוליטית בדמוקרטיות.

 

אני רוצה להודות לנשיא טראמפ גם על כל הדברים שעשה עבור ישראל, מההכרה בריבונות ישראל על רמת הגולן, דרך ההתמודדות עם תוקפנות איראן, ועד להכרה בירושלים כבירתנו והעברת השגרירות האמריקאית לשם. זו ירושלים, בירתנו הנצחית שלעולם לא תחולק שוב.

 

חבריי היקרים, דמוקרטים ורפובליקנים,

למרות הזמנים הקשים, אני אופטימי לגבי העתיד. אני אופטימי לגבי ישראל כי עמי, העם היהודי, יצא מעומק הגיהינום, מהגירוש ומהשואה, ונגד כל הסיכויים השבנו את ריבונותנו במולדתנו העתיקה, בנינו דמוקרטיה חזקה ותוססת, דמוקרטיה שפורצת גבולות של חדשנות לטובת כל האנושות.

 

אני אופטימי לגבי אמריקה כי אני אופטימי לגבי האמריקאים. אני יודע כמה הקריבו אנשי המדינה הזו להגן על החירות. אמריקה תמשיך להיות כוח של אור וטוב בעולם אפל ומסוכן. עבור עמים חופשיים בכל מקום, אמריקה נשארת מגדלור החירות שחזו מייסדיה המיוחדים בשנת 1776.

 

בעבודה משותפת, אני בטוח ששתי האומות שלנו יתגברו על העריצים והטרוריסטים שמאיימים עלינו שנינו. כראש ממשלת ישראל, אני מבטיח לכם זאת: לא משנה כמה זמן זה ייקח, לא משנה כמה קשה יהיה הדרך לפנינו, ישראל לא תוותר. ישראל לא תתקפל. נגן על ארצנו. נגן על עמנו. נלחם עד שנשיג ניצחון. ניצחון של חירות על עריצות, ניצחון של חיים על מוות, ניצחון של טוב על רע. זה המחויבות שלנו.

 

ונמשיך לעבוד עם ארצות הברית ושותפינו הערבים כדי להפוך אזור בעייתי זה, ממקום של דיכוי, עוני ומלחמה, לנווה מדבר פורח של כבוד, שגשוג ושלום. במשימה אצילית זו, כמו ברבות אחרות, ישראל תמיד תישאר בעלת הברית הבלתי נפרדת של אמריקה. דרך עבה ודק, בזמנים טובים ורעים, ישראל תמיד תהיה חברה נאמנה ושותפה איתנה.

 

בשם עם ישראל, באתי לכאן היום לומר: תודה, אמריקה. תודה על תמיכתכם וסולידריותכם. תודה שעמדתם עם ישראל בשעת הצורך שלנו. יחד, נגן על הציוויליזציה המשותפת שלנו. יחד, נבטיח עתיד מזהיר לשתי האומות שלנו.

 

מי ייתן ויברך האל את ישראל.

מי ייתן ויברך האל את אמריקה.

ומי ייתן ויברך האל את הברית הגדולה בין ישראל לאמריקה לעד.

 

סטילס: עמוס בן גרשום /לע"מ