עו"ד גפן טוען כי ללא בירור הבעלות בנכסים הרשומים על שם האם, עלול הליך הגירושין והרכוש בבית הדין הרבני להסתיים מבלי שיובאו בחשבון נכסים שלטענת מרשתו שייכים לה בחלקם הגדול. אלא שאימו של הבעל אינה צד להליכי הגירושין, ובית הדין הרבני אינו יכול להכריע באופן מחייב בזכויותיה. משום כך, טוען עו"ד גפן, יש לברר את הסוגייה בבית המשפט למשפחה, שבו ניתן לצרף את האם כצד להליך.
בני הזוג נישאו בשנת 2005 והביאו ילדים לעולם. מאז שנת 2018 מתנהלים ביניהם הליכי גירושין בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב, לאחר שהבעל כרך בתביעת הגירושין גם את ענייני הרכוש.
בספטמבר 2024 חתמו הצדדים על מסמך שכלל הסכמות בענייני הילדים, בית המגורים ונושאים רכושיים נוספים. חלק מן המסמך, שעסק בהעברת בית המגורים לידי האישה תמורת תשלום, אושר בבית הדין הרבני ואף בוצע.
הבעל ואימו טענו כי המסמך מהווה הסכם מחייב שהסדיר את כלל המחלוקות הרכושיות בין בני הזוג. לדבריהם, האישה אינה יכולה ליהנות מהחלק שהעניק לה את בית המגורים ובה בעת להתנער מיתר ההסכמות ומהוויתור ההדדי על תביעות.
האישה טענה מנגד, באמצעות עו"ד גפן, כי רק חלקים מסוימים במסמך אושרו, ואילו יתר המחלוקות הרכושיות לא הוכרעו ולא הפכו להסכם סופי ומחייב. לדברי עו"ד גפן, לא ניתן לראות במסמך ויתור על טענותיה של מרשתו בנוגע לנכסים הרשומים על שם אימו של הבעל.
בפסק הדין צוין כי התביעה אותה הגישה האישה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון עסקה בשלושה נכסים עיקריים: וילה הרשומה על שם האם, עסק הרשום על שמה וזכויות במגרש באזור השרון. בתביעה נטען כי הנכסים נרכשו מכספי בני הזוג, או הועברו ונרשמו על שם האם כדי להרחיקם מחלוקת הרכוש במסגרת הגירושין.
על פי הנטען, מדובר בנכסים בשווי מיליוני שקלים, שאם לא יובאו בחשבון במסגרת חלוקת הרכוש, עלולה האישה לאבד חלק משמעותי מן הזכויות המגיעות לה.
הבעל ואימו ביקשו לסלק את התביעה כבר בתחילת ההליך. הם טענו כי העניינים כבר נדונו בבית הדין הרבני או הוסדרו במסמך שעליו חתמו בני הזוג, וכי בית המשפט למשפחה אינו מוסמך לנהל במקביל הליך רכושי נוסף.
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדתם וסילק את תביעת האישה על הסף. הוא קבע כי בית הדין הרבני כבר רכש סמכות לדון בענייני הרכוש, כי ההסכם בין בני הזוג מחייב וכי האישה אינה רשאית לנהל הליך מקביל.
בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי מרכז־לוד טען עו"ד אבי גפן בשם האישה כי בית המשפט למשפחה שגה כאשר חסם את בירור התביעה עוד בטרם נשמעו ראיות.
לדבריו, סמכותו של בית הדין הרבני מאפשרת לו להכריע ברכוש בני הזוג, אך הוא אינו יכול לקבוע למי שייכים נכסים הרשומים על שם אדם שלישי שאינו צד להליך. במקרה זה, האם מחזיקה בזכויות רשומות בנכסים שבמחלוקת, ולכן לא ניתן להכריע בשאלת הבעלות בהם מבלי לצרף אותה כבעלת דין.
המחוזי קיבל את הערעור – סילוק על הסף הוא צעד חריג
בית המשפט המחוזי, בהרכב של שלושה שופטים, בראשות סגנית הנשיאה, השופטת ורדה פלאוט, השופט צבי ויצמן והשופט מרדכי פירר קיבל את הערעור. בפסק הדין נקבע כי סילוק תביעה על הסף הוא צעד חריג, המתאים רק למקרים שבהם ברור כי גם אם יוכחו כל טענות התובע, לא ניתן יהיה להעניק לו את הסעד המבוקש.
במקרה זה, קבע המחוזי, התביעה מעוררת מחלוקות עובדתיות ומשפטיות המחייבות בירור. בכלל זה יש לבדוק מה היה מעמדו של המסמך שנחתם בספטמבר 2024, אילו חלקים ממנו אושרו והאם הוא אכן חוסם את טענות האישה בנוגע לנכסים הרשומים על שם האם.
המחוזי הדגיש כי סמכותו של בית הדין הרבני בענייני הרכוש מוגבלת למחלוקות שבין בני הזוג. הסכמה של בני הזוג להתדיין בפני בית הדין אינה יכולה להעניק לו סמכות להכריע בזכויותיו של צד שלישי.
בפסק הדין צוין כי הווילה רשומה על שם האם, העסק רשום לפחות בחלקו על שמה וביחס למגרש בשרון רשומה הערת אזהרה לטובתה. בנסיבות אלה, נקבע, לא ניתן לחסום את התביעה רק משום שבין בני הזוג מתנהל במקביל הליך גירושין בבית הדין הרבני.
המחוזי ביטל את סילוק התביעה והחזיר אותה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. הבעל ואימו חויבו לשלם לאישה הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
לדברי עו"ד אבי גפן, שייצג את האישה בערעור, "פסק הדין מבהיר כי הליך רכושי בין בני זוג אינו יכול לחסום בירור של נכסים הרשומים על שם צד שלישי. כאשר עולה טענה שהרכוש נרשם על שם קרוב משפחה כדי להוציאו מאיזון המשאבים, יש לצרף אותו להליך ולאפשר בירור מלא של הבעלות".
בית המשפט המחוזי מרכז־לוד קיבל ערעור שהגיש עו"ד אבי גפן בשם אישה הטוענת כי בעלה הבריח נכסים בשווי מיליוני שקלים מן הרכוש המשותף, באמצעות רישומם על שם אימו. המחוזי ביטל החלטה שסילקה את תביעתה על הסף וקבע כי יש לאפשר לה לברר את טענותיה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון.
