בני זוג שפונו מביתם מיד לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, התגוררו עד אז באחד הישובים הגדולים בעוטף עזה ולא הייתה להם ברירה אלא להתפנות עם שני ילדיהם לבית מלון באזור נתניה. בחודשים הראשונים המעבר עוד היה נסבל, אך ככל שחלף הזמן הפכו בני הזוג למרוחקים יותר ויותר.
האישה, באמצעות עורכי הדין שרין וגדלי סולן, סיפרה כי בעלה ניצל את העובדה שהם מתגוררים כעת במלון סמוך מאד לחוף הים מאחר וכל החיים התגוררו שלא בקרבת ים ולאחר כמה חודשים החל לרוץ בחוף בכל בוקר ולאחרונה פעמיים ביום – בבוקר ובערב.
"בהתחלה זה לא נראה לי מוזר כי ידעתי שבעלי אוהב את הים, אבל כשהוא החל לרוץ כל יום חשדתי ומהר מאד התברר לי שהכיר מישהי, גם היא נשואה, גם היא מפונה מישוב אחר ומתגוררת עם בעלה וילדיה במלון שלנו".
האישה טענה כי עוגמת הנפש אותה חוותה לאחר שגילתה את הבגידה היא עצומה. לדבריה, היא שוחחה עם בעלה על הנושא והוא לא הכחיש כי הכיר את אותה אישה ושהוא רץ איתה, אבל הכחיש כי יש ביניהם משהו רומנטי. "אשתי בדיכאון מהמלחמה ויש לא מעט אנשים כאלה שהפינוי מביתם גורם להם לחוות חוויות קשות ולצרוך מיידעים שאינם בהכרח רלוונטיים. אנחנו סך הכל רצים יחד, אשתי בדיכאון גם מהעובדה שביתנו נפגע ואנחנו נאלצים לנדוד".
האישה מנגד טוענת שהצליחה לעקוב אחרי בעלה וראתה אותו כמה וכמה פעמים בסיום הריצה נכנס לרכב ואיתו ה"מאהבת", שם הם מבלים לפחות עוד שעה. "אני לא ילדה קטנה, אבל בגידה בכלל ובגידה בעת הזו היא סוג של מכה אנושה מבחינתי". עוד בטרם פנתה לייעוץ משפטי, דרשה ממנו אשתו להפסיק את הריצות ולנתק קשר עם המאהבת אבל הוא מכחיש כי מדובר במאהבת ולכן לא ניתק עמה את הקשר.
